החוקה הדמוקרטית של ארגון עדאלה

החוקה הדמוקרטית של ארגון עדאלה הינה הצעה לחוקה למדינת ישראל שנועדה לקדם את הזכויות הקיבוציות והאישיות של ערביי ישראל במדינת ישראל.

הגדרה

המושג "החוקה הדמוקרטית של ארגון עדאלה" (2/07) הוא מסמך שחיבר ארגון לא-ממשלתי ישראלי בשם "עדאלה"1, שנועד להיות הצעה לחוקה עתידית של מדינת ישראל.

רקע

החוקה הדמוקרטית של ארגון עדאלה (להלן: "החוקה") נועדה לקדם את הזכויות הקיבוציות והאישיות של ערביי ישראל במדינת ישראל. בבסיסה של החוקה מוגדרת ישראל כמדינה דמוקרטית דו-לשונית ורב-תרבותית, להבדיל מהגדרתה הנוכחית כמדינה יהודית ודמוקרטית.2

במקביל להכנת החוקה הוכנו עוד שלושה מסמכים על-ידי ארגונים מקרב ערביי ישראל התובעים את שינוי אופייה של מדינת ישראל: "החזון של הפלסטינים הערבים בישראל", אשר אומץ על ידי ועדת המעקב והוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות (12/06), "אמנת חיפה" של המכון הערבי למחקר יישומי 'מדה אלכרמל' אשר טרם פורסמה, ו"חוקה שוויונית לכל?" מאת ד"ר יוסף ג'בארין מטעם מרכז מוסאוא (11/06).

עיקרי התביעות

החוקה מורכבת מארבעה פרקים:

  1. מבוא – המבוא מניח את הנחות היסוד של החוקה,3 ואת נקודת המוצא המשפטית שלה הקובעת כי האזרחים הערבים במדינת ישראל הם 'מיעוט-מולדת'.4
  2. יסודות השלטון והמשטר – השלטון יחולק בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, אופי המדינה יהיה דו-לשוני ורב-תרבותי ויבוא לידי ביטוי בשותפות בקבלת החלטות בכנסת בין המיעוט הערבי לשאר אזרחי המדינה;
  3. חירויות וזכויות יסוד – נקבעו חירויות וזכויות יסוד לכלל אזרחי המדינה וזכויות ייחודיות למיעוט הערבי, המבוססות על עקרונות הצדק החלוקתי המתקן5;
  4. שונות – פרק זה קובע מנגנוני תיקון לחוקה, תקופת מעבר במהלכה תיושם החוקה, ומגבלות לפרשנות תוכנה.

מכון ראות מחלק את התביעות בחוקה לארבע סוגיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני:

  • הסוגיות התלויות והעומדות בין ישראל לפלסטינים: נקבע כי גבולות המדינה יהיו גבולות 1967; ישראל נדרשת להכיר באחריותה ליצירת בעיית הפליטים הפלסטינים ולהכיר בזכותם לשוב על בסיס החלטת האו"ם 194; המדינה תרשה את שיבת הפליטים הפנימיים (פליטי 48' שמחזיקים באזרחות ישראלית) למקום מושבם המקורי ותעניק להם פיצוי הולם.

  • אופייה של מדינת ישראל: ערביי ישראל יוכרו כמיעוט-מולדת ומדינת ישראל תוגדר כמדינה דו-לשונית ורב-תרבותית. בהתאם לכך, יוקם מנגנון לשותפות בקבלת החלטות בכנסת בין המיעוט הערבי לשאר אזרחי המדינה.6

  • הזכות הפלסטינית להגדרה עצמית: החוקה מכירה בזכות של כל עם להגדרה עצמית, ותובעת מישראל להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ולאפשר את הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 1967. כמו כן קובעת החוקה כי כל מיעוט לאומי וכל מיעוט דתי החי בישראל זכאי למוסדות חינוך, תרבות ודת אשר ינוהלו על ידי 'גוף יציג' שיבחר על-ידי חברי הקבוצה (קרי, אוטונומיה תרבותית). עם זאת, החוקה שומרת על עמימות ביחס לזכות היהודית להגדרה עצמית ולאופן מימושה.

  • שאלת הייצוג של ערביי ישראל: החוקה קובעת כי ערביי ישראל הם חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני וכי הם זכאים לקיים קשרים משפחתיים, חברתיים, תרבותיים, דתיים וכלכליים עם בני עמם או בני אומתם, ובכלל זה הזכות למעבר גבולות חופשי ביניהם. ואולם, החוקה אינה מתייחסת לשאלה האם ערביי ישראל זכאים לייצוג במוסדות העם הפלסטיני או במוסדות בין-לאומיים.


1 עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, הינו ארגון לא-ממשלתי, א-מפלגתי וללא מטרות רווח הדוגל בקידום הזכויות הקיבוציות והאישיות של הציבור הערבי בישראל. לאתר עדאלה לחץ כאן.
2 מחברי החוקה מבקשים להתייחס אליה כאל טיוטה, לתקופה של שנה, על-מנת לקיים דיון ציבורי סביבה ולהגיע לנוסח הסופי. כמו כן, הם קוראים לעגן את החוקה בחוק ו/או בחוקה העתידית של מדינת ישראל.
3 ביניהם עקרונות של זכויות אדם אוניברסאליות ותביעה ממדינת ישראל לאמצם וליישמם. כמו כן, המבוא רומז כי במדינת ישראל קיים משטר של דיכוי ואפליה בדומה למשטר האפרטייד שהתקיים בדרום אפריקה.
4 המושג 'מיעוט-מולדת' המופיע בחוקה מתייחס לקבוצה לאומית אשר חיה במולדתה והפכה למיעוט שלא מרצונה. בחוקה נטען כי זכויותיו של 'מיעוט-מולדת' חייבות לכלול בין היתר, "את אלו שהיו אמורות להישמר ולהתפתח, ככל שניתן, אלמלא הפיכתו למיעוט במולדתו" (עמ' 3).
5 לדוגמה, סעיף 38 בחוקה קובע כי: "כל קבוצת אזרחים אשר סבלה ממדיניות של קיפוח או אפליה היסטוריים בחלוקת קרקע, זכאית להעדפה מתקנת על בסיס עקרונות הצדק החלוקתי, בהקצאות קרקע ומים ובהליכי התכנון." סעיף 39 קובע כי: "כל תושב או אזרח, שאדמתו הופקעה או שנפגע חופש קניינו באופן שרירותי או עקב לאומו הערבי (...) יהיה זכאי להשבת קניינו ולפיצוי בגין התקופה שחופש קניינו נשלל ממנו".
6 סעיף 20 לחוקה מציע שני מודלים אפשריים למנגנון זה, המקנים זכות ווטו לחברי הכנסת מהמפלגות הערביות ו/או ממפלגות ערביות-יהודיות בעניינים הקשורים לזכויות המיעוט הערבי. כך, לדוגמה, סמלי המדינה ייקבעו בחוק בכפוף לסעיף 20.