גישת החבילה להסכם קבע ישראלי פלסטיני

מושג זה דן בחלופה מדינית להגעה למצב הקבע באמצעות הסכם מקיף אחד בין ישראל והפלסטינים, אשר מיישב את כל הנושאים ההיסטוריים ומגדיר את יחסי ישראל והמדינה הפלסטינית במצב הקבע.

הגדרה

המושג גישת החבילה להסכם הקבע הישראלי-פלסטיני (להלן גישת החבילה) מתייחס לאסטרטגיה מדינית להגעה למצב הקבע באמצעות עריכת הסכם מקיף אחד בין ישראל והפלסטינים, המיוצגים על ידי אש"ף, אשר:

  1. מיישב את כל הנושאים ההיסטוריים הנובעים מהסכסוך ב- 1948 ואחריו (כגון שטחים, גבולות ופליטים);
  2. ומגדיר את העקרונות ליחסי ישראל והמדינה הפלסטינית במצב הקבע.

רקע

המושג הסכם קבע מתייחס להסכם בין ישראל והפלסטינים, אשר מסדיר, לכל הפחות, את הנושאים הבאים:

  1. מתכונת לסופיות התביעות ביחס לנושאים ההיסטוריים;
  2. הגעה להכרה רשמית בסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים;
  3. סיום מצב הכיבוש של ישראל ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) ורצועת עזה לפי החוק הבין-לאומי; כינון מדינה פלסטינית; וכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל למדינה הפלסטינית.

ההנחה העומדת בבסיס גישת החבילה היא כי הנושאים העומדים על סדר היום הישראלי-פלסטיני משולבים זה בזה. לפיכך, יש להתמודד עמם בו-זמנית בצורה מקיפה, משולבת וכוללנית. חולשתה המבנית העיקרית של גישת החבילה היא הפיכת המשא-ומתן הישראלי-פלסטיני לשיח של הכל או לא-כלום. כך, לדוגמה, ללא הסכם על מעמדם של המקומות הקדושים, לא יהיה הסכם ביטחוני.גישת החבילה עמדה בבסיס תהליך השלום הישראלי-ערבי מראשיתו. בהסכמי קמפ דיויד 1978 הוצעו שני שלבים בדרך להסכם קבע: בשלב הראשון, יוקם ממשל עצמי פלסטיני לתקופת ביניים של כחמש שנים ובשלב השני, לא יאוחר מהשנה השלישית לתקופת הביניים, יחל משא-ומתן על הסכם הקבע.גישת החבילה אומצה על ידי ישראל ואש"ף בהצהרת העקרונות (9/93), שהפכה למסגרת המוסכמת לתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים הידוע כתהליך אוסלו. לאור זאת, גישת החבילה היוותה את הבסיס להסכם עזה ויריחו (5/94), להסכם הביניים (9/95), למזכר שארם א-שיח' (9/99), למשא-ומתן על הסכם הקבע ב-2001-1999 ולמפת הדרכים (4/03).ארבעת המודלים הידועים ביותר להסכם קבע המבוסס על גישת החבילה הם הבנות ביילין-אבו מאזן (10/95), הסכם מסגרת על מצב הקבע (1/01)1, מסמך ה- ICG להסכם קבע ישראלי-פלסטיני (7/02) ויוזמת ז'נבה (10/03).מכון ראות מציע גישה חלופית לגישת החבילה: גישת הפיצול והדילול להסכם קבע ישראלי-פלסטיני, אשר מתייחסת למעבר מכינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים אל מצב הקבע באמצעות:

  1. פיצול הסכם הקבע – חתימת מספר רב של הסכמים נפרדים בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית אודות הסוגיות התלויות ועומדות;
  2. דילול הסוגיות ההיסטוריות – באמצעות שילוב בין מהלכים חד-צדדיים לבין מהלכים המתואמים עם צדדים שלישיים.

שיקולים רלבנטיים

  1. גישת החבילה מטפלת בבעיות המהוות את לב הסכסוך הישראלי-פלסטיני שפתרונן יאפשר סיום הסכסוך וסופיות תביעות. עם זאת, זוהי גישה הנוטה למהלכים מדיניים של הכל-או-לא-כלום.
  2. גישת הפיצול והדילול מורידה את רמת החשיפה המדינית של מקבלי ההחלטות, אך משאירה את הנושאים הבעייתיים ביותר, למרות דילולם, פתוחים. קרי, השגת יעדים כגון סוף סכסוך וסופיות תביעות – נדחית למועד בלתי ידוע.
  • אש"ף או מדינה פלסטינית? –
  1. עפ"י גישת החבילה, השותף העיקרי של ישראל הוא אש"ף – גוף לא-ממשלתי המייצג את הפזורה הפלסטינית (בעיקרה פליטים) ותושבי הגדה והרצועה.
  2. עפ"י גישת הפיצול והדילול, השותפה העיקרית של ישראל היא המדינה הפלסטינית – ישות הנבחרת על ידי תושבי הגדה והרצועה ומייצגת אותם.


1 שר גלעד, במרחק נגיעה: המשא-ומתן לשלום 2001-1999– עדות, (ת"א: משכל 2001), עמ' 444-419.
מקורות נוספים

מקורות נוספים

1 על ההגיון הבסיסי של תהליך אוסלו,

ר':הירשפלד יאיר, אוסלו: נוסחה לשלום, תל-אביב: עם עובד, 2000;

סביר אורי: התהליך: מאחורי הקלעים של החלטה היסטורית, תל-אביב, ידיעות אחרונות/חמד, 1998;

2. לביקורת על תהליך אוסלו,

ר' בגין בנימין זאב, סיפור עצוב, תל-אביב: משכל, 2000;

3. על המשא-ומתן על הסכם הקבע בזמן ממשלת ברק (1999-2001),

ר':שר גלעד, במרחק נגיעה, תל-אביב: משכל, 2001;

בן-עמי שלמה, חזית ללא עורף, תל-אביב: משכל, 2004;

אדליסט רן, אהוד ברק ומלחמתו בשדים, אור-יהודה: כינרת, 2003;

4. Grinstein Gideon, “Follow the Roadmap to Palestine”, Forward, November 15, 2002