תהליך אוסלו

המונח מתייחס לתהליך המדיני הישראלי פלסטיני בשנות התשעים שמטרתו הייתה להגיע לסיום הסכסוך.

הגדרה

המונח תהליך אוסלו מתייחס לתהליך המדיני הישראלי-פלסטיני (החל מ- 9/93) שנועד להגיע להסכם קבע לפיתרון הסכסוך.

רקע

ראשיתו של תהליך אוסלו ב- Track-Two, ערוץ לא-ממשלתי, אשר החל באוסלו, נורבגיה בינואר 1993. בהמשך, רה"מ רבין הפך את הערוץ שנוצר לערוץ אחורי בהשתתפות נציגי ממשלת ישראל, אשר הוביל להצהרת העקרונות שנחתמה בטקס על מדשאות הבית הלבן (13/9/1993).

הצהרת העקרונות שהתוותה את תהליך אוסלו מבוססת על העקרונות המופיעים בהסכם מסגרת למו"מ עתידי עם הפלסטינים, אשר נחתם בין ישראל למצרים (ללא השתתפות הפלסטינים) במסגרת הסכמי קמפ דיוויד 1978.

"מבנה התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני" עפ"י תהליך אוסלו התבסס על נסיגה ישראלית משטחים בגדה המערבית וברצועת עזה והעברת סמכויות הדרגתית בשטחים אלו לממשל עצמי פלסטיני למשך תקופת ביניים של כ- 5 שנים אשר בסופה יושג הסכם הקבע.

אבני הדרך הרשמיות המרכזיות בתהליך אוסלו:

  • הצהרת העקרונות (13/9/93) – הצהרת העקרונות כוללת הסכם שנחתם בין ישראל לאש"ף אודות עקרונות להגעה למצב הקבע וחליפת מכתבים בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין יו"ר אש"פ יאסר ערפאת שצורפו כנספחים להסכם, בהם הכרה הדדית והתנערות פלסטינית מדרך הטרור.
  • הסכם עזה ויריחו1 (4/5/94) – הסכם שנחתם בקהיר, במעמד ארה"ב, רוסיה ומצרים, שנועד ליישם את הצהרת העקרונות. ההסכם מסמן את תחילת תקופת הביניים וקובע את ההסדרים לנסיגה ישראלית מעזה ויריחו והקמת ממשל עצמי פלסטיני (הרשות הפלסטינית) בעל סמכויות חקיקה, שיפוט ושיטור, בשטחים אלו.
  • הסכם הביניים2 (28/9/95) – הסכם הביניים השני שנחתם בין ישראל והפלסטינים נועד להסדיר את היחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית לאחר הקמתה (5/94) והעברת הסמכויות מהמנהל האזרחי הישראלי לרשות הפלסטינית (קיץ 94) במהלך תקופת הביניים.
  • מזכר נהר וואי (10/98) – מזכר שנחתם על מנת לשוב לנתיב יישום הסכם הביניים. עיקרי המזכר הם לוחות זמנים להיערכות מחדש ישראלית ויישום סעיפים נוספים בהסכם הביניים.
  • מזכר שארם אל-שיח' (9/99) – נחתם בין ישראל והפלסטינים לאחר שלא הושג הסכם קבע בתום תקופת הביניים. המזכר שינה את מבנה התהליך המדיני אשר נקבע בהצהרת העקרונות וקבע יעדים להגעה ל"הסכם מסגרת על הסכם הקבע" (תאריך יעד: 2/00) ולהסכם כולל על מצב הקבע (תאריך יעד: 9/00).
  • פסגת קמפ דיוויד 2000 (7/95) – ועידה ישראלית-פלסטינית בחסות הנשיא קלינטון, בה נדון הסכם הקבע. הוועידה נסתיימה ללא שעלה בידי הצדדים להגיע להסכם.
  • מתווה קלינטון (12/00) – עקרונות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני אשר הוצגו ע"י הנשיא קלינטון לצדדים. ממשלת ישראל קיבלה עקרונות אלה אך הפלסטינים דחו אותם.
  • שיחות טאבה (1/01) – מו"מ ישראלי-פלסטיני שנערך ערב הבחירות בישראל בניסיון אחרון של ממשלת ברק להגיע להסכם קבע.

ישנם חילוקי דעות, באשר לשאלה האם תהליך אוסלו עדיין רלבנטי. מחד, יש הטוענים שהתהליך עדיין תקף בין השאר, משום שאף אחד מהצדדים לא התנער מן ההסכמים החתומים באופן רשמי. מאידך, יש הטוענים כי ההתקוממות הפלסטינית (10/00) או, לכל המאוחר, מפת הדרכים (4/03) מסמנים את התפוגגותו של תהליך אוסלו. דעה שלישית גורסת כי תוקפם של עקרונות מסויימים בתהליך אוסלו פג, אולם עקרונות אחרים עדיין שרירים וקיימים.



1 ידוע גם כהסכם קהיר או עזה ויריחו תחילה.
2 ידוע גם כאוסלו ב' או הסכם טאבה.
מקורות נוספים

על ההתנגדות לתהליך אוסלו, ר': בגין, בנימין זאב, סיפור עצוב, תל-אביב, ידיעות אחרונות, 2000.

על קריסתו של תהליך השלום מזווית אישית של שלמה בן-עמי, ר': בן עמי שלמה, חזית ללא עורף, תל אביב, ידיעות אחרונות,2004.

הירשפלד יאיר, אוסלו: נוסחה לשלום, תל-אביב: עם-עובד, 2000.

סביר אורי, התהליך: מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית, תל-אביב: ידיעות אחרונות/חמד, 1998.

רבינוביץ איתמר, חבלי שלום, אור יהודה: דביר, 2004. 6. שר גלעד, במרחק נגיעה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001.