השגריר קרצר עוזב את ת"א - מי בא לעזה?

מאז הקמת הרשות הפלסטינית הפכו הנציגויות הזרות בירושלים למעין שגרירויות לרשות. למציאות זו השפעה סמלית ומעשית על מעמד ירושלים, מעמדה המדיני של הרשות וסיום האחריות הישראלית בעזה.

השבוע מסיים דן קרצר את כהונתו כשגריר ארה"ב בישראל. השגרירות האמריקאית נמצאת בתל-אביב והשגריר מתגורר בהרצליה. זאת משום שאפילו ארה"ב לא הכירה באופן רשמי בירושלים כבירת ישראל.

לעומת זאת, הדיפלומט המואמן ע"י ארה"ב אל הצד הפלסטיני מתגורר בירושלים ופועל מירושלים. ממערב ירושלים.

מכון ראות טוען כי ההיגיון שהביא להיווצרותה של מציאות זו עבר מן העולם. הגיעה העת שהנציג הדיפלומטי האמריקאי אל הפלסטינים, ועימו הנציגים הדיפלומטיים של שאר מדינות העולם, יעברו לשבת בעזה או ברמאללה.

מה הסוגיה?

מדוע אין נציגויות דיפלומטיות ברשות הפלסטינית?

בתהליך אוסלו, ישראל שאפה למנוע מן הרש"פ סממנים של ריבונות לפני המו"ם על הסדר הקבע (ר' סעיף IX להסכם הביניים). בכלל זה נקבע כי "לא יהיו נציגויות זרות בגדה המערבית או בעזה".

מדוע יש נציגויות דיפלומטיות בירושלים?

החלטת האו"ם 181 (תכנית החלוקה, 11/47) קבעה כי ירושלים תהיה "גוף נפרד" - Corpus Separatum – אשר ינוהל על-ידי האו"ם. בהחלטת העצרת הכללית 194 (12/48) נקבע כי מעמד הקבע של ירושלים ייקבע בהסכם.

לכן, רובן המכריע של מדינות העולם לא הכיר במעמדה של ירושלים כבירת ישראל. כתוצאה מכך, נציגויותיהן הדיפלומטיות לישראל שוכנות בתל-אביב.

לעומת זאת, למדינות רבות אינטרסים דתיים ומדיניים בירושלים. לכן הן מחזיקות נציגויות בעיר. מעמדן הנוכחי של נציגויות אלה נובע מהחלטות 181 ו- 194 הנ"ל, אולם שורשיו נטועים עוד בימי התורכים. לאור זאת, מעמדן של נציגויות אלה אמור להיות מוגבל לאזור ירושלים.

אם כך, מדוע הנציגויות הדיפלומטיות בירושלים מואמנות אל הרשות הפלסטינית?

מאז 67' נוצרה מציאות על-פיה השירותים הקונסולריים לפלסטינים ניתנים על-ידי הנציגויות בירושלים.

מאז הקמת הרש"פ ב-1994הפכו נציגויות אלה למעין-שגרירויות אל הרש"פ - הקשר עם הרש"פ נעשה דרכן וראש הנציגות משמש כשגריר בפועל אל הרש"פ.

הסדרים רשמיים ולא-רשמיים עם ישראל מאפשרים מציאות זו. בכלל זה ניתן למנות את ההכרה בחסינות ובמעמד של הדיפלומטים המשרתים בהן, חופש תנועה לדיפלומטים בין ירושלים לבין עזה והגדה או אישורי כניסה לפלסטינים לשטח ירושלים לצורך הקשר השוטף עם הנציגויות.

למה זה חשוב? למה עכשיו?

למעמדן של הנציגויות הזרות בירושלים במקביל להעדרן של נציגויות דיפלומטיות רשמיות ברש"פ חשיבות סמלית ומעשית ביחס למעמד ירושלים, מעמדה המדיני של הרש"פ וסיום האחריות הישראלית בעזה.

לדוגמה, היכן ייקבלו תושבי עזה, שהם אזרחים זרים, שירותים קונסולריים? למי כפופים הדיפלומטים אשר יוצבו בעזה: האם הם יואמנו אל הרש"פ, יוכפפו לשגרירות בישראל היושבת בת"א או לנציגות בירושלים?

כינונן של קונסוליות או שגרירויות אל הפלסטינים ברמאללה והפסקת כל ההסדרים המיוחדים לגישה של פלסטינים לקונסוליות במזרח ירושלים:

  • יחליש את הנוכחות הפלסטינית בירושלים ויחזק את המעמד הניטראלי של הנציגויות הזרות בה;
  • יחזק את המעמד של הרש"פ לקראת הפיכתה למדינה במסגרת השלב השני של מפת הדרכים;
  • ידגיש את ניתוקה המדיני והדיפלומטי של עזה מישראל.

היפוך עמדות ביחס למדינה פלסטינית – בעבר, הפלסטינים תבעו לכונן מדינה פלסטינית, גם אם בגבולות זמניים, וישראל התנגדה. כעת, מאז 2/05, הפלסטינים מתנגדים לכינונה של מדינה בגבולות זמניים בעוד שישראל תובעת לשמר את מבנה מפת הדרכים המבוסס על כינון מדינה בגבולות זמניים.

לכן, כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים עלול להתרחש לנוכח ולמרות ההתנגדות הפלסטינית.

זאת ועוד, כבר כעת נראה כי לישראל אינטרס לחזק את הכוחות והסמכויות של הרש"פ. מגמה זו באה לידי ביטוי בכך שרה"מ שרון הכיר בזכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה (נאום בפני האו"ם 15/9/05), בהחלטת ישראל לשאת ולתת עם הרש"פ ולא עם אש"ף על מפת הדרכים ובטענת ישראל כי הרש"פ אחראית על עזה.

כיווני חשיבה ופעולה

מהלך ישראלי לכינון נציגויות דיפלומטיות ברמאללה או בעזה ולהפסקת ההסדר הנוכחי עפי"ו הקונסוליות בירושלים מהוות שגרירויות בפועל אל הרשות הפלסטינית (רש"פ) עשוי להתבסס על צעדים כגון:

  • הודעה ישראלית על ויתור חד-צדדי על יישום הסעיף בהסכם הביניים המונע כינון נציגויות זרות ברש"פ (ס' IX-5-א' להסכם הביניים הנ"ל).
  • בקשה ממדינות זרות לכונן נציגויות ברמאללה ובעזה.
  • הגבלת "שטח השיפוט" או אזור ההאמנה של הנציגים הדיפלומטיים המואמנים לירושלים לאזור העיר בלבד.
  • לאחר ההתנתקות, עזה היא "חוץ לארץ". לכן לא תיתכן תנועת דיפלומטים מישראל לעזה במסגרת תפקידם.
  • מניעת כניסה של פלסטינים מעזה ומהגדה לירושלים או לישראל לצורך קבלת שירותים קונסולריים.