התרעה בסיסית
27.3.06
חמאס והתהליך המדיני
חסימת הכספים לא תכופף את הרשות בשליטת חמאס
למזוודה הדפסה PDF שלח

חסימת הכספים לא תכופף את הרשות בשליטת חמאס

מכון ראות מתריע כי הניסיון הישראלי והבין-לאומי לפגוע בהעברת הכספים לרשות הפלסטינית על מנת לכפות עליה לקבל את דרישות ישראל עלול להיכשל.

מהות ההתרעה

מסמך זה עוסק במדיניות ישראל כלפי הרשות הפלסטינית לאחר ניצחון החמאס ומתריע כי הניסיון לפגוע בהעברת הכספים לרש"פ על מנת לכפות עליה לקבל את דרישות ישראל עלול להיכשל. מניתוח הצהרות ממשלת ישראל ומדיניותה עולה כי יעדה של ישראל הוא לכפות על החמאס התמתנות או אובדן השלטון.

ישראל פועלת לכינונה של קואליציה בין-לאומית, אשר תחרים את "הרש"פ בראשות החמאס" ותפסיק להעביר אליה כספי תקציב וכספי פיתוח פרויקטים (אם כי סיוע הומניטארי יימשך) עד שהאחרונה תכיר בישראל, תאשרר את ההסכמים הקיימים ותתנער מן השימוש באלימות.

מכון ראות טוען כי מגמות שונות צפויות להכשיל מדיניות זו. ישראל עלולה למצוא עצמה מתנהלת בפועל מול "רש"פ בשליטת חמאס" מבלי שייענו שלוש הדרישות הנ"ל. על כן, על ישראל לשקול (1) החרפת המשבר ע"י הגבלת תנועת הסחורות כמנוף הלחץ על הרש"פ; (2) הכרה כי הרש"פ איננה "ישות חמאסית" והסכמה להתנהל מול אבו-מאזן כיו"ר הרש"פ או אש"ף; או (3) הסכמה להידברות ישירה ורשמית עם החמאס.

מבוא

הרשות הפלסטינית (להלן – הרש"פ) הוקמה בשנת 1994 על בסיס הסכמי אוסלו, אשר נחתמו בין ישראל לבין אש"ף בהנהגת תנועת הפת"ח.1 עפ"י הסכמים אלה, יעדו של התהליך המדיני בין הצדדים הינו "הסכם קבע" על יסוד הכרה פלסטינית במדינת ישראל וקבלת החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 338, אשר מעגנות את העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים".2
הסכם הביניים (9/95) יצר הסדר כלכלי ייחודי בין ישראל לבין הרש"פ למשך "תקופת ביניים" עד לחתימה על הסכם הקבע.3 ההסדר מבוסס על כינונה של מעטפת מכס שבמסגרתה גובה ישראל מכסים ומסים עקיפים עבור הרש"פ ומעבירה אותם לידיה בניכוי עמלה (להלן "הסדר העברת הכספים").4
תנועת החמאס שוללת את קיומה של ישראל וכופרת בתוקפם של ההסכמים הקיימים.5בינואר 2006 ניצח החמאס בבחירות למועצה המחוקקת של הרש"פ וזכה בכ- 60% מן המושבים בה. בעקבות ניצחון זה צפוי החמאס לכונן ממשלה בימים הקרובים.
ניצחון החמאס מהווה קו פרשת מים עבור ישראל. עד עתה עמדה בראשות הרש"פ ואש"ף תנועת הפת"ח אשר קיבלה על עצמה עקרונות יסוד הכוללים הכרה בישראל, קבלת העיקרון של "שתי מדינות לשני עמים" על יסוד החלטות 242 ו- 338, התנערות מן המאבק המזוין והתחייבות לשאת ולתת עם ישראל בדרכי שלום על הסוגיות התלויות ועומדות.6 מעתה עומדת בהנהגת הרש"פ והמועצה המחוקקת שלה תנועה הכופרת בעקרונות אלה.

תפיסת העולם הקיימת: ניתן לכופף החמאס באמצעות הפסקת העברת הכספים

תגובתה של ממשלת ישראל לניצחון החמאס כללה מספר מרכיבים:
  • החרמת הרש"פ כולה, כולל אבו-מאזן בתפקיד היו"ר, וניתוק הקשרים עמה על יסוד הטענה כי זוהי "רשות חמאסית" חסרת לגיטימציה;7
  • הפסקת "הסדר העברת הכספים" הנ"ל מישראל לרש"פ וסגירת מעברי הגבול בין עזה לבין ישראל;8
  • תביעה מן החמאס לקבל את עקרונות היסוד של התהליך המדיני ובכלל זה שלוש דרישות: להכיר בישראל, לאשרר את ההסכמים הקיימים, להתנער מאלימות ולהתפרק מנשקו (להלן "שלוש הדרישות");9
  • גיבוש קואליציה בין-לאומית, ובליבה הקוורטט, אשר תלחץ על החמאס לקבל את שלוש הדרישות. זאת באמצעות החרמת נציגי החמאס והפסקת העברות הכספים לרש"פ ובכללן כספים למימון תקציב הרש"פ ולמימון פרויקטים;
  • עם זאת, ישראל אינה מעוניינת בקריסת הרש"פ או במשבר הומניטארי בצד הפלסטיני.10
ממהלכים אלה עולה שהיעד של ישראל הינו להביא את החמאס לקבל את שלוש הדרישות הנ"ל או לאבד את השלטון ברש"פ במוקדם או במאוחר.
זאת ועוד: הכלי להשגת יעד זה הוא הפסקת הסדר העברת הכספים וגיבושה של קואליציה בין-לאומית אשר תימנע מלהעניק לגיטימיות לרש"פ בשליטת חמאס ותפגע בהזרמת הכספים אליה, עד שתקבל הרש"פ את שלוש הדרישות.

המציאות המשתנה: מחלוקת ביחס ליעדים ולאמצעים

למרות שמיד לאחר ניצחון החמאס נדמה היה כי ארה"ב ומדינות הקוורטט מאמצות את תביעותיה של ישראל ומוכנות להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על הרש"פ,11 בפועל, מתהוות מגמות החותרות תחת מדיניותה של ישראל עד כדי הכשלתה:
חוקתית, הרש"פ איננה "ישות חמאסית" -
  • כאמור, עמדת ישראל היא כי ניצחון החמאס הופך את הרש"פ ל"ישות חמאסית". לכן כל העברות הכספים אליה, כמוהן כתמיכה בחמאס ובאידיאולוגיה שלו;
  • בפועל, אבו-מאזן הוא יו"ר הרש"פ הממשיך לשלוט במוקדי כוח רבים.12 בנוסף, אש"ף, בשליטת הפת"ח, אחראי באופן רשמי על יחסי החוץ של הרש"פ;13
  • לכן, ישראל מתקשה לשכנע את הקהילה הבין-לאומית שלא לתמוך באבו-מאזן ובגופים ברש"פ אשר עדיין נשלטים על-ידי הפת"ח.

חוקתית, לרש"פ אין מעמד בסוגיות מדיניות כגון הכרה בישראל או אשרור ההסכמים -

  • עפ"י ההסכמים הקיימים עם ישראל ועפ"י המערכת החוקתית הפלסטינית לרש"פ אין כל מעמד בסוגיות כגון הכרה בישראל או אשרור ההסכמים הקיימים. כוחות וסמכויות אלה נתונים בידי אש"ף;14
  • לפיכך, תביעותיהן של ישראל וארה"ב מן הרש"פ להכיר בישראל ולאשרר את ההסכמים הקיימים מנוגדות ללשון הסכמי אוסלו;
  • אנשי החמאס, בגיבוי גורמים מדיניים שונים, משתמשים בדקויות אלה כדי לחמוק מן התביעות המוצבות בפניהם.15

קשה להבחין בין סיוע הומניטארי לבין כספי פיתוח ותקציב –

  • מערך התמיכה הכלכלית ברש"פ מורכב משלושה מכלולים16:
  1. כספי תקציב המועברים לקופת הרש"פ ע"י ישראל או מדינות אחרות וארגונים בין-לאומיים לשם כיסוי הוצאותיה השוטפות;17
  2. כספים לפיתוח פרויקטים, בעיקר לשם פיתוח תשתית ובניית מוסדות ויכולות;18
  3. סיוע הומניטארי בדמות מזון, תרופות וביגוד;19
  • הנחה העומדת בבסיס מדיניותה של ישראל היא כי ניתן להבחין בין כספי תקציב וכספי פרויקטים, אשר אסור להעבירם לרש"פ, לבין סיוע הומניטארי המותר להעברה;
  • יתרה מכך, ישראל מניחה כי ניתן להפסיק את העברת כספי התקציב וכספי הפרויקטים ולאלץ את הרש"פ לקבל את שלוש הדרישות מבלי ליצור משבר הומניטארי בקרב האוכלוסייה הפלסטינית.

ואולם בפועל,

  • הגבולות בין "סיוע הומניטארי" ל"כספי תקציב" ו"כספי פרויקטים" מטושטשים – לדוגמה: (1) חלק משמעותי מן הכספים התקציביים מיועדים לתשלום משכורות ברש"פ, אשר בלעדיהן לא תהיה פרנסה לעשרות אלפי משפחות; (2) תקציבים לפרויקטים כגון בניית מרפאות עלולים להיות מופנים בפועל למימון הרש"פ; (3) חלק מתקציב הרש"פ מיועד לתשלום משכורתם של רופאים, אחיות ועוד עובדים בתחום ההומניטארי; (4) חלק מתקציב אונר"א הנחשב כסיוע הומניטארי משמש בפועל לפעילויות שהן בתחום אחריותה של הרש"פ כגון חינוך, רווחה ובריאות.
לאף אחד אין "יד על הברז" – הסיוע הכלכלי לרש"פ מועבר ממספר רב של גורמים (מדינות, הבנק העולמי, קרן המטבע, ארגוני או"ם ועוד) למספר רב של יעדים כגון משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, פרויקטים או מלכ"רים.20 יתרה מכך, כאמור, פעמים רבות קשה להבחין בין "סיוע הומניטארי" שהוא מותר עפ"י מדיניות ישראל לבין "כספים תקציביים" שהם אסורים.
לכן, ניסיון ישראלי לפקח על העברת הכספים מן הקהילה הבין-לאומית לרש"פ, משמעו כינון מנגנון פיקוח, אשר יוכל לעקוב ולבדוק את ייעודם הרשמי והמעשי של העברות הכספים. מנגנון זה יצטרך לבוא בדברים עם הגורמים התורמים במקרים שבהם תתגלה "גלישה" מסיוע "מותר" למימון "אסור".
ספק אם ביכולתה של ישראל לכונן מנגנון מעין זה.
הזדמנות מדינית ליריבותיה של ארה"ב באזור –
  • מאז שנות ה- 70 נהנתה ארה"ב ממעמד ייחודי בתהליך המדיני הישראלי-ערבי, שבו הצד הערבי והצד הישראלי סמכו את ידיהם עליה כמתווך.21 כתוצאה מכך, נדחקו האיחוד האירופאי, רוסיה והאו"ם לתפקידי משנה. תפקיד המשנה צומצם בעיקר למתן סיוע כלכלי לרש"פ;22
  • ניצחון החמאס מערער את מעמדה הייחודי של ארה"ב. מצד אחד, לראשונה מאז 1988, הצד הפלסטיני עשוי לפנות לסיוע ותמיכה מדינית ממדינות אחרות כגון איראן, רוסיה, מדינות ערב ועוד. מצד שני, זוהי הזדמנות מדינית עבור רוסיה, האו"ם והאיחוד האירופאי, אשר יכולות לרכוש לעצמן דריסת רגל במערכת היחסים הישראלית-פלסטינית ולקרוא תיגר על ההנהגה המדינית האמריקאית באמצעות מערכת יחסים עצמאית עם הרש"פ בשליטת החמאס;
  • מוקדם לומר האם זוהי הסיבה להעברות הכספים האחרונות לרש"פ מטעם הבנק העולמי והאיחוד האירופאי, אשר נעשו ללא הבחנה בין סיוע הומניטארי לשאר סוגי הכספים,23 למגעים המדיניים אשר התקיימו עם נציגי חמאס24 ולפערים השונים בין עמדות ארה"ב לבין שאר חברות הקוורטט.25
האירופאים מובילים בזירה הכלכלית ולא ארה"ב –
  • כאמור, מאחר שמדינות אירופה והאו"ם נדחקו מן התהליך המדיני ע"י ארה"ב, הם התמקדו בתווך הכלכלי. ואכן, רוב הסיוע הבין-לאומי לרש"פ מגיע ממקורות אירופאים ומגופים בין-לאומיים כגון הבנק העולמי;
  • הניסיון הנוכחי לכפות על החמאס לקבל את שלוש הדרישות מבוסס על העברת מרכז הכובד המדיני לתחום הכלכלי. בתחום זה ארה"ב משחקת תפקיד משני לאירופה;
  • תמיכתה של ארה"ב בשלוש הדרישות של ישראל ונכונותה לנקוט בצעדים חריפים לכפות על החמאס להיענות לדרישות אלה נחרצת הרבה יותר מזו של מדינות אירופה. פער זה בא לידי ביטוי בנכונות האירופאית להרחיב את ההגדרה של "סיוע הומניטארי" בהשוואה לישראל ולארה"ב.

שפעת העופות כמשל - ישראל והרש"פ בלתי-נפרדות –

  • ישראל והרש"פ משיקות אחת לשנייה במספר רב של תחומים אזרחיים המחייבים שיתוף פעולה ומגעים שוטפים.26 לדוגמה איכות סביבה, בריאות, והסדרי תנועה;
  • המגעים סביב שפעת העופות27 הם דוגמה ראשונה לכך שממשלת ישראל לא יכולה להחרים את ממשלת החמאס לחלוטין ולהימנע מכל מגע עימה;
  • כפי שאנשי ממשלת הרש"פ בשליטת החמאס ייאלצו לקיים קשרים שוטפים עם ישראל, כך תיאלץ ממשלת ישראל לקיים קשרים עם ממשלת הרש"פ באופן ישיר או דרך מתווכים.28
ישראל לא תוכל להחזיק את המקל של "הסדר העברת הכספים" משני הקצוות –
  • במסגרת "הסדר העברת הכספים" ישראל גובה מסים עקיפים ומכסים עבור הרש"פ ומעבירה אליה את הכספים שנגבו בניכוי עמלה, במילים אחרות, הכספים שישראל גובה הם כספים פלסטינים;
  • הסדר העברת הכספים מבוסס, בין השאר, על הסכמה פלסטינית לדחות הקמת משטר מכס עצמאי;29
  • לאורך זמן, ישראל לא תוכל להפסיק את העברת הכספים ולהמשיך ולהתנגד לכינון משטר מכס פלסטיני עצמאי.30
ישראל כבר הודיעה שהיא לא רוצה בקריסת הרש"פ –
  • הודעתה של ישראל כי היא אינה מעוניינת בקריסת הרש"פ מגבילה מאוד את מרחב התמרון הישראלי;31
  • הודעה זו מעניקה לפלסטינים את הכוח לשמוט את הבסיס מתחת למדיניות ישראל על ידי דילול פעילותה של הרש"פ ואף איום בפירוקה.32

משמעויות אפשריות, כיווני חשיבה ופעולה

הקואליציה שבירה: העלאת רף הדרישות יפרק אותה – המגמות הנ"ל מובילות למסקנה כי ישראל עלולה שלא להצליח לכפות על הרש"פ בראשות החמאס לקבל את שלוש הדרישות. זאת משום שהמהלך הישראלי מבוסס על היכולת לכונן ולשמר קואליציה בין-לאומית כנגד החמאס.
כאמור, בקואליציה זו בקיעים מבניים רבים. לכן, ככל שמסלימות התביעות מן החמאס ומוחרף הלחץ על הרש"פ, כך מתפוררת הקואליציה הבין-לאומית.33 מנגד, שימור הקואליציה יחייב עמעום הדרישות ומיתון הצעדים הננקטים נגד החמאס.
על כן, עומדות בפני ישראל שלוש אפשרויות:
משבר מול החמאס באמצעות תנועת סחורות ולא העברת כספים – אם ישראל כן רוצה עימות עם החמאס, אשר יביא אותו להיכנע לדרישותיה או לוותר על השלטון, עליה להשתמש במנוף תנועת הסחורות ולא במנוף העברות הכספים. זאת משום שלחץ באמצעות העברות הכספים מחייב קואליציה בין-לאומית רבת משתתפים. כאמור, בקואליציה הקיימת בקיעים מבניים רבים.
מנגד, לחץ באמצעות תנועת הסחורות מצוי בשליטתה המלאה של ישראל. לחץ כזה יחייב מספר מהלכים מדיניים משלימים, כגון הפסקת הסדר רפיח ופתיחת גבול עזה-מצרים והיערכות לסיוע הומניטארי לאוכלוסיה הפלסטינית.
אבו-מאזן כיו"ר אש"ף ויו"ר הרש"פ הוא ה"כתובת" – עפ"י חלופה זו, ישראל תפסיק לראות ברש"פ "ישות חמאסית", תמשיך להחרים את גורמי החמאס ברש"פ, אך תתנהל מול אבו-מאזן ואנשי הפת"ח ברש"פ או מול אש"ף מתוקף מעמדם עפ"י ההסכמים הקיימים.
עם זאת, ספק אם ניתן להבחין בין חלקים ברש"פ שנמצאים בשליטת החמאס, ולכן מנועים מקבלת סיוע בין-לאומי, לבין החלק ברש"פ שנמצא בשליטת הפת"ח וזכאי לקבל סיוע.
הרש"פ – הממשלה והמועצה המחוקקת בראשות החמאס – היא ה"כתובת" – עפ"י חלופה זו, ישראל מסירה את שלוש הדרישות מן הרש"פ, מצהירה שהיא רואה ברש"פ את הכתובת המדינית (ולא באש"ף, כפי שמוגדר בהסכמים הקיימים) ומתחילה להתנהל מולה במסגרת מדינית של משא ומתן.

חלופה זו, משמעה הצהרה ישראלית על נכונותה להתנהל מול החמאס ולשאת ולתת עימו על הודנה, מעין הסדר ביניים ארוך טווח, על מנת לעמת אותו עם המתח שבין אחריותו כלפי רווחת האוכלוסייה הפלסטינית לבין עקרונותיו, ולשלול ממנו את הלגיטימציה הבין-לאומית במידה ולא יתמתן


1 ר' חליפת המכתבים בין רה"מ רבין ליו"ר אש"ף ערפאת (8/93), הצהרת העקרונות (9/93), הסכם עזה-יריחו (5/94), הסכם להעברת סמכויות (8/94) והסכם הביניים (9/95).
2 ר' המושג הסכם קבע והמונח החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 338 (11/67 ו- 10/73 בהתאמה).
3 ר' המושג מבנה התהליך המדיני.
4 הסדרי המכס והמע"מ בין ישראל והרשות הפלסטינית (להלן – הרש"פ) נקבעו בפרוטוקול פריז (4/94) אשר צורף כנספח V להסכם הביניים.
5 תנועת החמאס הוקמה בשנת 1987 ומבוססת על אידיאולוגיה איסלאמית-לאומנית. אמנת החמאס (8/88) דוחה כל נסיון ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרכי שלום.
6 ר' חליפת המכתבים בין רה"מ רבין ליו"ר אש"ף ערפאת (8/93)
7 מ"מ רה"מ אהוד אולמרט אמר במהלך דיון חירום שנערך בלשכתו בירושלים, כי "הרשות הפלסטינית בהנהגת החמאס אינה פרטנר.... אם תקום ממשלה בראשות או בהשתתפות החמאס, תהפוך הרשות הפלסטינית לרשות תומכת טרור. העולם וישראל יתעלמו ממנה, ויהפכו אותה ללא רלוונטית.... ישראל לא תסכים למצב של רשות טרוריסטית.... הרשות הפלסטינית הופכת, הלכה למעשה, לרשות טרוריסטית. ישראל לא תקיים כל מגע עם הרשות הפלסטינית בראשות החמאס".(Ynet, 27/1/06).
8 בישיבת ממשלה שהתקיימה ב-16/2/06 הוחלט כי תיפסק העברת הכספים לרשות וכן כי יוגבר הפיקוח על המעברים. (ר' החלטת הממשלה http://www.pmo.gov.il/PMO/Government/Decisions/2006/02/des4705.htm).
9 מ"מ רה"מ אולמרט הפנה את שלוש הדרישות האלו ביום 28/1/06 בשיחתו עם מזכ"ל האו"ם קופי ענאן (סופר, Ynet, 29/1/06).
10 שרת החוץ, ציפי לבני, אמרה כי לישראל יש אינטרס למנוע משבר הומניטארי ברש"פ. כמו-כן על ישראל, לשקול לעבוד עם הארגונים ההומניטאריים. (אלון, הארץ,6/3/06; והודעת שרת החוץ לבני, 22/3/06:http://www.mfa.gov.il/MFA/About+the+Ministry/MFA+Spokesman/2006/FM+Livni+meets+with+Italian+leaders+22-Mar-2006.htm).
11 בהודעת הסיכום של הקוורטט בלונדון נאמר שכל חבריה של ממשלה פלסטינית עתידית "צריכים להיות מחויבים לאי-אלימות, הכרה בישראל, וקבלת ההסכמים והמחויבויות הקודמים, לרבות מפת הדרכים" (ר' הצהרת הקוורטט לאחר הבחירות ברש"פ: http://ue.eu.int/ueDocs/cms_Data/docs/pressData/en/declarations/88201.pdf.).
כמו-כן, מקורות ישראליים הביעו את שביעות רצונם מהודעה זאת (בן, הארץ, 30/1/06).
12 לדוגמה המחלוקת על קווי היסוד של ממשלת החמאס בין אבו-מאזן לבין ממשלת החמאס. בין היתר העביר אבו מאזן את האחריות למעברים מן המשרד לעניינים אזרחיים לסוכנות נשיאותית לניהול מעברי הגבול תחת סמכותו של סאעיב עריקאת (אל-דייב, וושינגטון פוסט, 26/3/06; וואלה חדשות, 25/3/06,http://news.walla.co.il/?w=/2/880239).
13 ר' להלן הערת שוליים 15.
14 הסכם הביניים, סעיף IX "כוחות המועצה ואחריותה", ס' 5, קובע כי:
  • לא יהיו לרש"פ כוחות ואחריות בתחום יחסי החוץ, ובכלל זה הקמת נציגויות דיפלומטיות מטעמה בחו"ל, או התרת הקמתן של אלה בשטחי הרש"פ;
  • אש"ף הוא הנושא ונותן הפלסטיני הרשמי במשא ומתן עם ישראל, ובסמכותו (גם אם במגבלות מסוימות) לחתום על הסכמים עם מדינות וארגונים בינלאומיים, בשם הרש"פ.

בנוסף, המסמכים החוקתיים המכוננים של הפלסטינים מעגנים את עליונותו של אש"ף ביחס לרש"פ:

  • הרש"פ נתפסת כמייצגת את הפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה בלבד, בעוד שאש"ף נתפס כמייצג את העם הפלסטיני כולו;
  • בהקדמה לחוק היסוד של הרשות הפלסטינית, המשמש כחוקה הזמנית של הרש"פ, נקבע כי אש"ף הוא הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני והקמת המדינה תהיה תחת הנהגתו.
15 כך, למשל, מבחין מוסא אבו מרזוק במפורש בין סמכויות הרש"פ לסמכויותיו של אש"ף: "...אמנם, אש"ף הכיר בישראל - אך זה עניין פנימי של אש"ף ולא מחייב את הרשות הפלסטינית. צריך שהעולם יעשה את ההבחנה בין אש"ף לבין הרשות, אין הכרח שהרשות הפלסטינית תכיר בישראל". (Ynet, 20/2/06). יתר על כן, מהתבטאויות של אישים בזירה הישראלית והבין-לאומית עולה כי קיים בלבול מצדם ביחס לזהות הישות אליה יש להפנות את שלוש הדרישות (להלן- "מושא הדרישות") – חמאס או ממשלת הרש"פ. לדוגמה, הודיע הקווארטט כי הוא דורש מהממשלה הפלסטינית העתידית למלא את שלוש הדרישות (הארץ, 31/1/06); מצרים, אבו-מאזן, ונציגים מהקונגרס האמריקאי הפנו את קריאותיהם דווקא לתנועת החמאס (Ynet, 1/2/06; מקור ראשון, 12/2/06).
16 בשנת 2005 תרמה הקהילה הבין-לאומית כ-1.3 מיליארד דולר לרש"פ כלהלן: סיוע תקציבי - 350 מליון (27%); פיתוח - 450 מליון (35%); סיוע הומניטארי - 500 מליון (38%). ( ר' World Bank, West Bank and Gaza – Economic Update and Potential Outlook, 15/3/06, p. 3). http://siteresources.worldbank.org/INTWESTBANKGAZA/Resources/EconomicUpdateMar1506.pdf
17 תמיכה זו נועדה להבטיח את תפקודה השוטף של הרש"פ והיא מפוקחת על ידי גורמים בין-לאומיים כגון קרן המטבע הבין-לאומית (IMF). כספי הסיוע שלה מיועדים לתשלום משכורות ולמימון פעילות הרש"פ בתחומים כגון חברה, בריאות וחינוך.
18 סיוע זה מפוקח ומבוצע תחת בקרה ישירה של הגוף המממן. סיוע זה כולל לדוגמה סלילת כבישים, הקמת בתי ספר ותכניות הכשרה לעובדי הרש"פ.
19 סיוע זה מופנה למטרות רווחה וסעד בעיקר באמצעות ארגונים לא-ממשלתיים, ארגוני סיוע ממשלתיים כגון USAID (של ממשלת ארה"ב) או ארגונים בין-לאומיים כגון "אונר"א" (סוכנות הסעד והרווחה לפליטים של האו"ם) והצלב האדום.
20 שיף, הארץ, 17/3/06.
21 לתיאור ההגמוניה המדינית של ארה"ב במזרח-התיכון בכלל, ובסכסוך הישראלי - פלסטיני בפרט, ר' למשל: , M. Hudson, "The United States and the Middle East",in L. Fawcett, International Relations of the Middle East,(Oxford, 2005, pp. 284-305);
וב -"America's Moment in the Middle East", W. Cleveland, A History of the Modern Middle East,(3rd ed., Westview, 2004, pp. 519-523).
22 למשל, בשנת 2004 הקהילה האירופית הייתה המקור המרכזי של סיוע הומניטארי ישיר לרש"פ. היא העבירה כ- 105$ מיליון לעומת הסכום של 20$ מיליון שהעבירה ארה"ב. להרחבה, ר':
CRS Report for Congress:US Aid to the Palestinians,2/2/06, (http://fpc.state.gov/documents/organization/45198.pdf/). p.5,
23 האיחוד האירופי העביר 120 מיליון יורו לרש"פ, למרות שזו לא עמדה במידות של שקיפות וניהול תקין שנקבעו בעבר על ידו.הובהר כי אחת המטרות של האיחוד הינה: "…to help the caretaker government meet obligations including salary payments.." (שטרן, הארץ, 21/3/06; והודעת הנציבות 27/2/06:http://europa.eu.int/rapid/pressReleasesAction.do?reference=IP/06/235&format=HTML&aged=0&language=EN&guiLanguage=en ).
הבנק העולמי קיבל החלטה דומה להעביר 42$ מיליון "...לסייע לרש"פ לעמוד בצרכי מימון מיידיים בעקבות משבר פיסקלי חריף כדי להימנע ממצב של הפסקת שירותים בסיסיים.." (7/3/06 –http://web.worldbank.org/WBSITE/EXTERNAL/COUNTRIES/MENAEXT/WESTBANKGAZAEXTN/0,,contentMDK:20844208~pagePK:141137~piPK:141127~theSitePK:294365,00.html).
24 עם היוודע תוצאות הבחירות, הזמינה רוסיה את נציגי תנועת החמאס (להבדיל מאנשי חמאס שהם נציגי רש"פ) לביקור במוסקבה והללו נפגשו עם שר החוץ הרוסי (רגולר, הארץ, 28/2/06).
25 ארה"ב הצהירה כי תפסיק את הסיוע לרש"פ עם כינונה של ממשלת חמאס, בעוד שהקוורטט הצהיר כי "ישקול"את המשך הסיוע (ר' הצהרת הקוורטט לאחר הבחירות ברש"פ, 30/1/06, http://ue.eu.int/ueDocs/cms_Data/docs/pressData/en/declarations/88201.pdf).
כמו-כן, בניגוד לאיחוד האירופי, ארה"ב החליטה להפסיק את המימון לפרויקטים של פיתוח תשתיות ברש"פ על מנת להבטיח שכספי סיוע החוץ שלה לא יגיעו לממשלת חמאס ועל מנת לשחרר את הממשל מהצורך לקיים מגעים עם נציגים של ארגון טרור (בן, הארץ, 23/3/06). לעניין עמדת ארה"ב כלפי החמאס באופן כללי ר' נאום שרת החוץ רייס, 9/3/06(http://www.state.gov/secretary/rm/2006/62911.htm).
למרות מחאות אמריקניות וישראליות, האו"ם קרא למדינות התורמות להעביר כספים לשטחי הרש"פ במטרה למנוע משבר הומניטארי (אלחיאת אלג'דידה, 1/3/06, http://web.worldbank.org/WBSITE/EXTERNAL/COUNTRIES/MENAEXT/WESTBANKGAZAEXTN/0,,contentMDK:20844208~pagePK:141137~piPK:141127~theSitePK:294365,00.html.)
26 הסכם הביניים מונה 40 תחומים אזרחיים לשיתוף פעולה מוסכם בין הצדדים לרבות תחום הבריאות הציבורית, הדואר, התקשורת, ניהול משאבי המים, החשמל וכיו"ב. ר' נספח III בהסכם הביניים ("פרוטוקול בנושא עניינים אזרחיים") (http://www.knesset.gov.il/process/asp/event_frame.asp?id=42).
27 ישראל מספקת לפלסטינים ציוד לשם התמודדות עם המגיפה (כהן, הארץ, 26/3/06).
28 ר' בעניין זה את דבריו של נייג'ל רוברטס ששימש עד 2005 כשליח הבנק העולמי לשטחים (7/2/06):
"In 2004, in the context of disengagement, Israel's National Security Council (INSC) invited the Bank into a dialogue on what could be done to bring about Palestinian economic recovery… Thus the Bank served as an interlocutor with a regime that Israel refused to deal with". )http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/064/668.html).
29 ר' התרעה בסיסית: סוף עידן מעטפת המכס הישראלית – פלסטינית.
30 ר' דבריו של בכיר החמאס עזיז דוויק: "אני אומר שלכובש יש על פי האמנות הבין-לאומית התחייבויות כלפי הנכבש. אני גם אומר שהכסף שהישראלים אומרים שהם לא רוצים להעביר, זה אינו כסף ישראלי, זהו כסף פלסטיני שישראל גובה מהפלסטינים ומחויבת להעביר לרשות. אם ישראל תתמיד בעמדה זו, אז יש את מערכת החוק והמשפט שתצטרך להכריע בינינו בעניין הזה..." (ואקד, ,Ynet16/2/06).
31 שרת החוץ, ציפי לבני, אמרה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי ככל שהמצב ברשות יהיה יותר גרוע, כך הקהילה הבין-לאומית תהיה יותר גמישה ביחס לחמאס. (אלון, הארץ, 6/3/06).
33 לדוגמה, הניסיונות למנוע כניסת סחורות ודלק לעזה נתפסים בעיני האו"ם כחסימה של סיוע שעלולה להוביל למשבר הומניטארי.(http://www.timesonline.co.uk/article/0,,251-2097549,00.html)