דרכי פעולה להחלפת השותף הפלסטיני מאש"ף לרש"פ

מסמך זה עוסק בדרכי הפעולה להחלפת השותף הפלסטיני בתהליך המדיני במסגרת מפת הדרכים מאש"ף לרשות הפלסטינית.

תקציר מנהלים

מסמך זה עוסק בדרכי הפעולה להפיכת הרשות הפלסטינית (הרש"פ) לשותפה הרשמית של ישראל לתהליך המדיני במקום אש"ף (להלן החלפת השותף). מסמך זה נשען על ההנחה כי החלפת השותף מגבירה את הסיכוי למימוש השלב השני של מפת הדרכים, המבוסס על כינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (להלן מפג"ז). במועד כלשהו, לקראת חתימה על הסכם מדיני, החלפת השותף מאש"ף לרש"פ חייבת להיות מעשה רשמי ופומבי. תנאים הכרחיים להחלפה כזו הם:

  1. שחרור המגבלות של הסכם הביניים על הרש"פ ביחס לייצוג בזירה הבינלאומית;
  2. במסגרת מפת הדרכים, הסכמים רשמיים ייחתמו עם הרש"פ ולאחר מכן עם המפג"ז ולא עם אש"ף;
  3. אש"ף לא יהווה צד למו"מ ביחס לסוגיות הקשורות לתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה ובכלל זה ליישום השלב השני של מפת הדרכים.
החלפת השותף תהווה זעזוע חוקתי ופוליטי בצד הפלסטיני. יכולתו של הצד הפלסטיני לעכל את השינוי תושפע מעוצמתו היחסית של הרש"פ ביחס לאש"ף. לפיכך, נדרשת הכשרת הקרקע בצד הפלסטיני ובקרב הקהילייה הבינלאומית. הכשרת הקרקע לקראת החלפת השותף יכולה להיות גלויה או סמויה על בסיס העקרונות הבאים: (א) חיזוק מעמד הרש"פ על חשבון אש"ף; (ב) בידול בין אש"ף לרש"פ; (ג) הורדת פרופיל של ישראל ביחס להחלפת השותף; (ד) מיצוב החלפת השותף כצעד לביסוס מפת הדרכים ומצב קבע המבוסס על שתי מדינות לשני עמים.תמיכת הקהילה הבינלאומית בהחלפת השותף תותנה בהבנה כי בכך גוברת ההסתברות להתקדמות במתווה מפת הדרכים.עיתוי ההחלפה – קיימות מספר נקודות ציון בהן ראוי לבחון מהלך רשמי ופומבי להחלפת השותף, ובכללן: לאחר הבחירות ליו"ר הרש"פ, לקראת חידוש התהליך המדיני, בעת כניסה למו"מ רשמי או לפני חתימה על הסכם.שיקול מרכזי ביחס להחלפת השותף הוא האם המפג"ז תכונן באמצעות מו"מ או ע"י הכרה ישראלית חד-צדדית. מו"מ מצדיק ואף מחייב החלפת השותף. הכרה חד-צדדית אינה מחייבת החלפת השותף. חיזוק הרש"פ ויצירת בידול בין הרש"פ לבין אש"ף מעלה את ההסתברות ליישום מוצלח של מפת הדרכים וכינונה של מפג"ז בין אם תיכון באמצעות הכרה ישראלית חד-צדדית במדינה פלסטינית או באמצעות מו"מ.

מבוא – סוגיית השותף הפלסטיני: אש"ף או רש"פ?

מסמך זה עוסק בדרכי הפעולה להחלפת השותף הפלסטיני לתהליך המדיני כך שהצד הפלסטיני להסכמים במסגרת מפת הדרכים יהיה הרשות הפלסטינית (להלן הרש"פ) ולא אש"ף (להלן החלפת השותף).סוגיית זהות השותף הפלסטיני עוסקת בשאלה: מי ייצג את הצד הפלסטיני בהסכמים העתידיים בין ישראל לפלסטינים במסגרת מפת הדרכים: אש"ף או הרש"פ?1 לזהות השותף הפלסטיני השפעה רבה על סדר היום של התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני ועל ההסתברות להצלחתו:

  1. אש"ף הוא הנציג של העם הפלסטיני כולו. לפיכך, אש"ף מחויב לדרוש להרחיב את סדר היום של המו"מ כך שיכלול סוגיות כגון סוגיית הפליטים או סוגיית ירושלים; ואילו
  2. הרש"פ אחראית לתושביה בלבד אך איננה מייצגת אותם באופן רשמי. לפיכך, מו"מ עם הרש"פ יביא לצמצום סדר היום המדיני לסוגיות הנוגעות ישירות ובלעדית לתושביה.

לפיכך, יש לוודא קיומה של התאמה בין זהות השותף הפלסטיני וסדר היום של התהליך המדיני. אי התאמה עלולה להביא לכישלון. לדוגמה, אש"ף יתקשה מאוד לחתום על הסכם מדיני המביא לכינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים (להלן מפג"ז) שאינו עוסק בסוגיית הפליטים. מנגד, בעת הנוכחית, הרש"פ עשויה להיות צד לתהליך מדיני הנוגע ישירות ובלעדית לתושביה אך היא חסרת סמכות לעסוק בסוגיית הפליטים. מסמך זה מניח כי החלפת השותף תיצור התאמה בין זהות השותף הפלסטיני, מחד, לבין הנחות היסוד המגולמות במפת הדרכים, מאידך, ועשויה להגביר את הסיכוי ליישם את השלב השני של מפת הדרכים, קרי, לאפשר כינונה של מפג"ז באמצעות תהליך מדיני ומו"מ. הנחה זו מבוססת על מסמך של מכון ראות הדן בסוגיית זהות השותף הפלסטיני תחת הכותרת: מיהו השותף – אש"ף או הרשות הפלסטינית?. לתקציר מנהלים של מסמך זה ר' הנספח המצ"ב.

תנאים הכרחיים למהלך להחלפת השותף הפלסטיני

סיכויי ההצלחה של החלפת השותף תלויים במינון ובשילוב בין מהלכים רשמיים ולא-רשמיים, הצהרתיים ומעשיים, סמויים וגלויים. במועד כלשהו, לקראת חתימה על הסכם, החלפת השותף מאש"ף לרש"פ חייבת להיות מעשה רשמי ופומבי. תנאים הכרחיים – גם אם לא מספיקים – להחלפה הם:

  1. שחרור המגבלות של הסכם הביניים על הרש"פ ביחס לייצוג בזירה הבינלאומית;2
  2. בנקודה כלשהיא בעתיד (ר' להלן תחת עיתוי ההחלפה), הצגת עמדה ברורה כי:

במסגרת מפת הדרכים, לקראת ולאחר כינון מפג"ז בשלב השני של מפת הדרכים, הסכמים רשמיים ייחתמו עם הרש"פ ולאחר מכן עם המפג"ז ולא עם אש"ף;3אש"ף לא יהווה צד למו"מ ביחס לסוגיות הקשורות לתושבי הגדה המערבית ורצועת עזה ובכלל זה ליישום השלב השני של מפת הדרכים.

אסטרטגיה להכשרת הקרקע להחלפת השותף

הכשרת הקרקע לקראת החלפת השותף יכולה להיות גלויה או סמויה. מטרתה – להפוך את החלפת השותף הפלסטיני למהלך טבעי, המתבקש ומעוגן במפת הדרכים. במקביל, הכשרת הקרקע נועדה למנוע מצב בו החלפת השותף היא מושא לעימות בין ישראל לבין הפלסטינים. ההיגיון המארגן של הכשרת הקרקע לקראת החלפת השותף הוא שדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ לקראת כינון המפג"ז במסגרת מפת הדרכים על בסיס העקרונות הבאים:

  1. חיזוק מעמדה של הרש"פ על-חשבון אש"ף – ככל שהרש"פ חזקה יותר בזירה הבינלאומית ובזירה הפנימית, כך טבעי יותר שתהפוך לצד הפלסטיני להסכמים העתידיים עם ישראל במסגרת מפת הדרכים;
  2. בידול אש"ף מהרש"פ – ככל שההבחנה בין אש"ף לרש"פ חדה יותר, כך מתחדדת משמעות החלפת השותף, ומוחלש מעמדו של אש"ף;
  3. הורדת הפרופיל של ישראל – ככל שהקהילייה הבינלאומית תיטול חלק גדול יותר בהחלפת השותף, כך יגדלו סיכויי ההצלחה של מהלך כזה. גם לקוורטט ולארה"ב אינטרס להביא לכינוס התהליך המדיני סביב הרש"פ והמפג"ז;
  4. מיצוב החלפת השותף כצעד לביסוס מפת הדרכים ומצב קבע המבוסס על שתי מדינות לשני עמים – ככל שהחלפת השותף תתפש כחיונית ליישום מפת הדרכים ולביסוס מצב הקבע המבוסס על שתי מדינות לשני עמים כך תגבר התמיכה הבינלאומית במהלך.

דוגמאות:

  • אשרור מפת הדרכים – מהלך מדיני ליצירת לחץ בינלאומי על הרש"פ לאשרר את מפת הדרכים, עשוי להפוך את הרש"פ לשותפה רשמית למפת הדרכים. זאת בעוד שאש"ף טרם קיבל את מפת הדרכים ולכן אינו שותף לה;
  • שדרוג המעמד המדיני של הרש"פ – הכרה בכוחות ובסמכויות של הרש"פ בזירה הבינלאומית ומול ישראל, כגוף שמייצג את תושביה. שדרוג זה עשוי לכלול:
  1. קבלת הרש"פ לארגונים בינלאומיים4 כגון ארגון הסחר העולמי או ארגון הבריאות העולמי (בהתאמה: World Trade Organization; World Health Organization);
  2. מינוי נציגויות של הרש"פ בחו"ל – עד כה, הנציגות הפלסטינית בחו"ל, ובכלל זה באו"ם, מונו ע"י אש"ף והיו חייבות בדיווח אליו. האמנה של שגרירים של הרש"פ בחו"ל ומינוי נציג של הרש"פ לאו"ם המדווחים ישירות לממשלת הרש"פ – לשר החוץ, לראש הממשלה ו/או ליו"ר הרש"פ – עשוי לחזק את מעמד הרש"פ ביחס לאש"ף;
  3. דחיקת רגליהם של נציגי אש"ף בחו"ל – דחיקת אש"ף ונציגויותיו מחו"ל עשויה להשלים מהלך להאמנת נציגים של הרש"פ. דחיקת אש"ף עשויה להתבצע באמצעות צמצום סדר היום של מערכת היחסים עם אש"ף (לדוגמה, הפסקת כל דיון עם נציגי אש"ף אודות הרש"פ או אודות שטחי הגדה המערבית ועזה) או באמצעות סגירת הנציגויות לחלוטין;
  4. כינון נציגויות בינלאומיות ברש"פ שכתב האמנתם מוגש ליו"ר הרש"פ, ואשר בעתיד ישמשו כשגרירויות למפג"ז (כגון, כינון נציגות ארה"ב לרש"פ אשר תהפוך בעתיד לשגרירות ארה"ב במפג"ז);
  5. שדרוג התארים ל"נשיא" ו"שר חוץ" – עפ"י הסכמי הביניים, התארים של אבו-מאזן ונביל שעת' הם יו"ר הרש"פ והשר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי בהתאמה.5 שדרוג תואריהם עשוי לסייע בהכשרת הקרקע להפיכת הרש"פ לישות מדינית שיכולה לעמוד מול ישראל;
  • תיאום תוכנית ההתנתקות יבוצע מול הרש"פ עד כדי העברת השליטה והריבונות בעזה ובצפון "השומרון" באופן רשמי לרש"פ (ולא לאש"ף);
  • הרש"פ כישות דמוקרטית; אש"ף כישות אוטוריטארית – מהלך של יחסי ציבור לחידוד ההבדלים בין יו"ר הרש"פ, אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות, לבין יו"ר והנהגת אש"ף, אשר לא נבחרו בבחירות כאלה; בין המועצה הפלסטינית המחוקקת (PLC) ברש"פ, אשר תיבחר בבחירות דמוקרטיות (5/05) לבין המועצה הלאומית הפלסטינית (PNC) באש"ף, אשר אינה נבחרת בבחירות דמוקרטיות.

עיתוי ההחלפה

חשיבותה של סוגיית החלפת השותף מתעצמת לקראת כינונה של המפג"ז. זאת מאחר שלזהות השותף יש השפעה רבה על סיכויי כינונה של מפג"ז באמצעות מו"מ במסגרת מפת הדרכים. עבור הצד הפלסטיני, החלפת השותף תהווה זעזוע חוקתי ופוליטי (ר' להלן), ותשפיע על מבנה צוות המו"מ הפלסטיני ועל סדר היום של התהליך המדיני.6 לפיכך, עיתוי ההחלפה צריך להיות מושפע מרמת הבשלות של הצד הפלסטיני לביצוע ההחלפה וממשך הזמן שעלול להידרש להיערכותו המחודשת.7 בהנחה שהחלפת השותף תותנע באמצעות מהלך להכשרת הקרקע כנ"ל, קיימות מספר נקודות ציון בחודשים הקרובים בהן ראוי לבחון מהלך פומבי ורשמי להחלפת השותף:

  1. לאחר הבחירות לתפקיד יו"ר הרש"פ – אשר התקיימו ב- 9/1/2005;
  2. בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (PLC) (5/05)אשר יהוו השלמה של מהלך לביסוס הנהגה נבחרת ברש"פ;
  3. רגע חידוש התהליך המדיני – עוד לפני כניסה למו"מ –על מנת לעצב את מבנה התהליך המדיני סביב הרש"פ;
  4. רגע הכניסה למו"מ – לאחר חידוש התהליך המדיני ולפני מינוי הצוותים למו"מ –על מנת להשפיע על סדר היום של המו"מ ועל מבנה צוות המו"מ הפלסטיני;
  5. חתימה על הסכם מדיני – תחייב החלטה האם הצד הפלסטיני מיוצג על ידי אש"ף או הרש"פ;
  6. לנוכח יישום תוכנית ההתנתקות בהנחה שתתואם;
  7. אירועים נוספים כגון כינוס ועידה בינלאומית וכיו"ב.

החלפת השותף והכרה ישראלית חד-צדדית במדינה פלסטינית

לישראל שתי חלופות עיקריות בכל הקשור לקידום כינונה של מפג"ז:

  1. הכרה ישראלית חד-צדדית במדינה פלסטינית (להלן הכרה חד-צדדית) הינו מהלך מדיני בעיקרו שאינו תלוי בהסכמה פלסטינית. מתווה המבוסס על הגעה למפג"ז ע"י הכרה חד-צדדית מצדיק דחייה של עיתוי החלפת השותף עד לאחר כינונה של המפג"ז;
  2. מו"מ לקראת כינונה של מפג"ז לקראת השלב השני של מפת הדרכים עשוי להצדיק החלפת השותף עוד לפני כינונה של מפג"ז.

חיזוק הרש"פ ויצירת בידול בין הרש"פ לבין אש"ף עשויים לשפר את ההסתברות לכינון מוצלח של המפג"ז, בין אם יוחלף השותף ובין אם לאו.

הצד הפלסטיני

מהלך להחלפת השותף עשוי לחזק את הנהגה פלסטינית שכוחה מעוגן ברש"פ (ולאחר מכן במפג"ז). ואולם, החלפת השותף תהווה זעזוע חוקתי ופוליטי בצד הפלסטיני. המערכת החוקתית הפלסטינית, כמו-גם ההסכמים החתומים עם ישראל, מבססים את, ומבוססים על, מעמדו של אש"ף כנציג הרשמי של הפלסטינים בזירה הבינלאומית.8 לכן, מהלך להחלפת השותף עלול ליצור לחץ על הגורמים המתונים בצד הפלסטיני לנקוט בעמדות אידיאולוגיות נציות שעיקרן ביצור מעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני.סנונית ראשונה לעמדה זו ניתן למצוא בדיון שהתקיים ב- 11/04 בוועד המרכזי של הפת"ח בו הוחלט כי יש לשמר את תפקיד יו"ר אש"ף ויו"ר הרש"פ בידי אותו אדם, במתכונת שהתקיימה בימי ערפאת. זאת על מנת להגן על האינטרס הפלסטיני.9 יכולתו של הצד הפלסטיני לעכל את השינוי תושפע מעוצמתה היחסית של הרש"פ בהשוואה לאש"ף. ככל שהרש"פ חזקה יותר, כך החלפת השותף עשויה לעבור בצורה חלקה יותר.

הקהילייה הבינלאומית

הקהילייה הבינלאומית היא שחקן מרכזי במהלך להחלפת השותף. לקהילייה הבינלאומית נטייה להתנגד למהלכים שאינם הסכמיים. נכונותה לתמוך בהחלפת השותף תגבר ככל שההחלפה תתפרש כמשרתת את מתווה מפת הדרכים ואת מצב הקבע המבוסס על "שתי מדינות לשני עמים" וכמחזקת את הגורמים המתונים בצד הפלסטיני.

סיכום והמלצות

מסמך זה מציג דרכי פעולה להחלפת השותף הפלסטיני מאש"ף לרש"פ. המסמך נשען על הנחת היסוד כי קיימת אי-התאמה מבנית בין זהותו של אש"ף כצד הפלסטיני למו"מ, מחד, לבין מבנה מפת הדרכים, מאידך, וכי יש להפוך את הרש"פ לשותפה הרשמית של ישראל להסכמים המדיניים במסגרת מפת הדרכים.החלפת השותף הפלסטיני תהווה זעזוע חוקתי ופוליטי בצד הפלסטיני, ועלולה לעורר התנגדות בינלאומית. לפיכך, נדרשת הכשרת הקרקע בצד הפלסטיני ובזירה הבינלאומית בראש ובראשונה באמצעות חיזוק הרש"פ ובידולה מאש"ף.שיקול מרכזי ביחס להחלפת השותף הוא האם המפג"ז תכונן באמצעות מו"מ או ע"י הכרה ישראלית חד-צדדית. מו"מ מצדיק ואף מחייב החלפת השותף. הכרה חד-צדדית אינה מחייבת החלפת השותף. חיזוק הרש"פ ויצירת בידול בין הרש"פ לבין אש"ף מעלה את ההסתברות ליישום מוצלח של מפת הדרכים וכינונה של מפג"ז בין אם המפג"ז תיכון באמצעות הכרה ישראלית חד-צדדית במדינה פלסטינית או באמצעות מו"מ.

נספח

מיהו השותף – אש"ף או הרשות הפלסטינית

נספח זה הוא תקציר מנהלים של המסמך "מיהו השותף – אש"ף או הרשות הפלסטינית" שממנו נגזרו הנחות היסוד של מסמך זה במסמך זה, מכון ראות טוען כי במסגרת מפת הדרכים, יש לחתום על ההסכם המדיני הבא בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית ("הרש"פ") ולא אש"ף. לכאורה, שתי האפשרויות הן:

  1. המשך המתכונת שהייתה נהוגה עד עתה, על-פיה (1) הסכמים נחתמים מול אש"ף בשם הרש"פ; (2) הרש"פ אינה רשאית לחתום על הסכמים עם ישראל;
  2. במסגרת מפת הדרכים, בהסכמים הבאים יוחלף השותף הפלסטיני והם ייחתמו עם הרש"פ ולא עם אש"ף (להלן "החלפת השותף"). זאת על רקע ההבנה כי, בעת הנוכחית, אין רצון ו/או יכולת להגיע להסכם קבע מלא.

לזהות השותף הפלסטיני השפעה רבה על ההסתברות להצלחת המו"מ:

  1. אש"ף הוא הנציג של העם הפלסטיני כולו. לפיכך, אש"ף עלול לדרוש להרחיב את סדר היום של המו"מ כך שיכלול סוגיות כגון הפליטים וירושלים; ואילו
  2. הרש"פ אחראית לתושביה בלבד. לפיכך, מו"מ עם הרש"פ יביא לצמצום סדר היום המדיני לסוגיות הנוגעות ישירות ובלעדית לתושביה.

קיימת אי התאמה מבנית בין מפת הדרכים ו/או תכנית ההתנתקות (במידה ותתואם), מחד, לבין היות אש"ף הנציג הפלסטיני, מאידך. זאת משום שמפת הדרכים, המבוססת על כינון מדינה פלסטינית בשלב השני שלה, מקדמת את הטיפול בתושבי הגדה והרצועה ובישות המדינית המייצגת אותם על-פני הטיפול בפזורה הפלסטינית. לכן:

  1. יקשה להגיע להסכם עם אש"ף על מדינה פלסטינית בגבולות זמניים;
  2. המטרה של הגעה להסכמים מדיניים במסגרת מפת הדרכים (לפני ואחרי השלב השני) מצדיקה ואף מחייבת החלפת השותף הפלסטיני;
  3. גיבוש הרש"פ כשותף הפלסטיני לתהליך המדיני, יאפשר להתחיל ולעצב את מצב הקבע עוד לפני הסכם הקבע בשלב השלישי של מפת הדרכים.

מהלך של החלפת השותף יהווה זעזוע חוקתי ופוליטי בצד הפלסטיני ועלול לעורר התנגדות. בהחלטת הפת"ח ב- 11/04 נקבע כי האינטרס הפלסטיני מחייב כי תפקיד יו"ר אש"ף ויו"ר הרש"פ יוחזקו בידי אותו אדם. למרות זאת, לרש"פ עשוי להיות אינטרס בהחלפה זו על מנת שהיא תהיה הצד הפלסטיני להסכמים שעוסקים בתושביה.לישראל יכולת רבה להשפיע על יכולתו ונכונותו של הצד הפלסטיני להסכים להחלפת השותף. מדיניות ישראלית שנועדה לחזק את הרש"פ על חשבון אש"ף ולהבחין בין אש"ף לרש"פ עשוייה לסייע להצלחת מהלך להחלפת השותף.



1 סוגיית זהות השותף הינה חלק ממכלול של סוגיות הקשורות בהיבטים המבניים של המו"מ בין ישראל לפלסטינים. מכלול זה כולל את ההיבטים המוסדיים והתהליכיים של המו"מ ובכללם, בין השאר, סדר אבני הדרך של התהליך המדיני (ר' מבנה התהליך המדיני הישראלי-פלסטיני), סדר היום של המו"מ (ר' טיפולוגיה של הנושאים למו"מ), הגדרת המנדט או זהות הצדדים הנושאים ונותנים (קרי, מי מייצג את ישראל, מי מייצג את הפלסטינים ומה סמכותם).2 בעת המו"מ על הסכמי אוסלו, ישראל התנגדה להקמת מדינה פלסטינית וכתוצאה מכך לכל סממן של מדינה המשויך לרש"פ:עפ"י הצהרת העקרונות (ס' V), סוגיית הקשרים של הפלסטינים עם צדדים שלישיים היא אחת הסוגיות התלויות ועומדות, אשר ייושבו במו"מ על הסכם הקבע;עפ"י הסכם עזה ויריחו (ס' VI – כוחות ואחריות, פיסקה 2) והסכם הביניים (פרק 1 – המועצה, ס' IX – כוחות המועצה ואחריותה, פיסקה 5; פרק 3 – עניינים משפטיים, ס' XVII – סמכות, פיסקה 1, ס"ק א'): לא יהיו לרש"פ כוחות ואחריות בתחום יחסי החוץ, כולל הקמת שגרירויות, קונסוליות או כל סוג אחר של משלחות ונציגויות זרות בחו"ל, או התרת הקמתן בגדה או בעזה, ומינוי או קבלה של צוות דיפלומטי וקונסולארי, וביצוע תפקידים דיפלומטיים;אש"ף ינהל מו"מ ויחתום על הסכמים עם מדינות או עם ארגונים בינלאומיים לתועלת הרש"פ.3 לפירוט אודות סדר יום אפשרי של מו"מ העוסק ביחסים בין ישראל לבין המפג"ז, ר' טיפולוגיה של המו"מ הישראלי-פלסטיני המציע להחליף את סדר היום המקובל (פליטים, גבולות, ירושלים, ביטחון וכיו"ב) בסדר יום חלופי הממוקד בייצוב מצב קבע המבוסס על שתי מדינות לשני עמים. סדר יום זה כולל שלושה נושאים: נושאי ביטחון אישי ותנועה, נושאים שוטפים, ונושאים חודרים (המושג נושאים חודרים מתייחס לסוגיות שבהן ישראל והמדינה הפלסטינית תחדורנה האחת את המרחב הריבוני של האחרת). 4 כאמור, כיום, עפ"י הסכמי הביניים, נאסר על הרש"פ להיות חברה באירגונים בינלאומיים והיא מיוצגת ע"י אש"ף (ר' לעיל הערת שוליים מס' 2).5 כאמור, בעת המו"מ על הסכמי אוסלו, ישראל התנגדה להקמת מדינה פלסטינית וכתוצאה מכך לכל סממן של מדינה המשויך לרש"פ. בכלל זה ישראל התנגדה לתארים כגון נשיא הרש"פ, שר החוץ או משרד החוץ וכיו"ב. לכן נבחרו התארים יו"ר (ראיס), שר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי ומשרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי בהתאמה. התפקיד של ראש הממשלה נוצר בשנת 2003 על רקע המאמצים לצמצם את כוחו של ערפאת. 6 ר' הערת שוליים מס' 1 לעיל. 7 להרחבה ר' המושג יכולת נשיאה המתייחס ליכולת של ישות פוליטית לתכנן, להחליט ולבצע. 8 ר' הערת שוליים מס' 1 לעיל. 9 ר' ICG, Middle East Briefing, After Arafat? Challenges and Prospects (12/04). על רקע זה ניתן להבין את הלחצים על מרוואן ברגותי להסיר את מועמדותו לתפקיד יו"ר הרש"פ, שכן ניצחונו עלול היה לפצל בין זהות יו"ר הרש"פ לבין אבו-מאזן המשמש כיו"ר אש"ף.