מלכוד גישת הכל-או-לא-כלום

הפלסטינים מנהלים את המו"מ הנוכחי מול ישראל בגישת הכל-או-לא-כלום אשר מקטינה את האפשרות להגיע להסכמות גם על נושאים פעוטים יותר.

בריאיון לאתר החדשות NRG אתמול, טען השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית אשרף אל-עג'רמי, שהפלסטינים יגיעו לוועידה רק אם הצדדים יגיעו להסכמה על מסמך מגובש או להסכם שכולל התייחסות לכל נושאי הליבה בסכסוך הישראלי פלסטיני. לדידו, אם הוועידה לא תסתמן כפריצת דרך לשלום, לא יהיה טעם לקיימה.

אחד מהמלכודים של התהליך המדיני, כפי שממחיש זאת אל-עג'רמי בדבריו, הוא שהפלסטינים פועלים על פי גישת הכל-או-לא-כלום, כלומר מוכנים לדון רק על הסכם שנוגע בסוגיות הליבה של התהליך המדיני. מאז פברואר 2005, הפלסטינים תובעים הסכם מקיף ומפורט על מצב הקבע ומסרבים לדון בכל הסדר ביניים כגון מדינה פלסטינית בגבולות זמניים. כל מו"מ עמם צפוי להתרחב לדיון על כלל הסוגיות התלויות ועומדות.

הבעיה בגישת 'הכל או לא כלום' היא שגם אם כוונותיהם של אבו-מאזן ופיאד כלפי המו"מ עם ישראל הן כנות, הפערים הקיימים בין עמדות הצדדים ביחס לפתרון הסוגיות התלויות ועומדות - ירושלים, גבולות ופליטים - מקטינים את הסיכוי להגיע להסכם כלשהו: ללא הסכם על מעמדם של המקומות הקדושים, לדוגמה, לא יהיה הסכם ביטחוני או כלכלי.

מקורות

איתמר ענברי, NRG, 8/10/07.

ר' מו"מ עם הפלסטינים 14: המלכוד שבגישת הכל-או-לא-כלום הפלסטינית.

ר' תפיסת מנוף הזמן במשא ומתן.