הגדרה

המושג גישת החבילה להסכם הקבע הישראלי-פלסטיני (להלן גישת החבילה) מתייחס לאסטרטגיה מדינית להגעה למצב הקבע באמצעות עריכת הסכם מקיף אחד בין ישראל והפלסטינים, המיוצגים על ידי אש"ף, אשר:

1. מיישב את כל הנושאים ההיסטוריים הנובעים מהסכסוך ב- 1948 ואחריו (כגון שטחים, גבולות ופליטים);
2. ומגדיר את העקרונות ליחסי ישראל והמדינה הפלסטינית במצב הקבע.

רקע

המושג הסכם קבע מתייחס להסכם בין ישראל והפלסטינים, אשר מסדיר, לכל הפחות, את הנושאים הבאים:

1. מתכונת לסופיות התביעות ביחס לנושאים ההיסטוריים;
2. הגעה להכרה רשמית בסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים;
3. סיום מצב הכיבוש של ישראל ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) ורצועת עזה לפי החוק הבין-לאומי; כינון מדינה פלסטינית; וכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל למדינה הפלסטינית.

ההנחה העומדת בבסיס גישת החבילה היא כי הנושאים העומדים על סדר היום הישראלי-פלסטיני משולבים זה בזה. לפיכך, יש להתמודד עמם בו-זמנית בצורה מקיפה, משולבת וכוללנית. חולשתה המבנית העיקרית של גישת החבילה היא הפיכת המשא-ומתן הישראלי-פלסטיני לשיח של הכל או לא-כלום. כך, לדוגמה, ללא הסכם על מעמדם של המקומות הקדושים, לא יהיה הסכם ביטחוני.גישת החבילה עמדה בבסיס תהליך השלום הישראלי-ערבי מראשיתו. בהסכמי קמפ דיויד 1978 הוצעו שני שלבים בדרך להסכם קבע: בשלב הראשון, יוקם ממשל עצמי פלסטיני לתקופת ביניים של כחמש שנים ובשלב השני, לא יאוחר מהשנה השלישית לתקופת הביניים, יחל משא-ומתן על הסכם הקבע.גישת החבילה אומצה על ידי ישראל ואש"ף בהצהרת העקרונות (9/93), שהפכה למסגרת המוסכמת לתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים הידוע כתהליך אוסלו. לאור זאת, גישת החבילה היוותה את הבסיס להסכם עזה ויריחו (5/94), להסכם הביניים (9/95), למזכר שארם א-שיח' (9/99), למשא-ומתן על הסכם הקבע ב-2001-1999 ולמפת הדרכים (4/03).ארבעת המודלים הידועים ביותר להסכם קבע המבוסס על גישת החבילה הם הבנות ביילין-אבו מאזן (10/95), הסכם מסגרת על מצב הקבע (1/01)¹, מסמך ה- ICG להסכם קבע ישראלי-פלסטיני (7/02) ויוזמת ז'נבה (10/03).מכון ראות מציע גישה חלופית לגישת החבילה: גישת הפיצול והדילול להסכם קבע ישראלי-פלסטיני, אשר מתייחסת למעבר מכינונה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים אל מצב הקבע באמצעות:

1. פיצול הסכם הקבע – חתימת מספר רב של הסכמים נפרדים בין ישראל לבין המדינה הפלסטינית אודות הסוגיות התלויות ועומדות;
2. דילול הסוגיות ההיסטוריות – באמצעות שילוב בין מהלכים חד-צדדיים לבין מהלכים המתואמים עם צדדים שלישיים.

שיקולים רלבנטיים

• סוף סכסוך וסופיות תביעות / הכל או לא-כלום –

1. גישת החבילה מטפלת בבעיות המהוות את לב הסכסוך הישראלי-פלסטיני שפתרונן יאפשר סיום הסכסוך וסופיות תביעות. עם זאת, זוהי גישה הנוטה למהלכים מדיניים של הכל-או-לא-כלום.
2. גישת הפיצול והדילול מורידה את רמת החשיפה המדינית של מקבלי ההחלטות, אך משאירה את הנושאים הבעייתיים ביותר, למרות דילולם, פתוחים. קרי, השגת יעדים כגון סוף סכסוך וסופיות תביעות – נדחית למועד בלתי ידוע.

• אש"ף או מדינה פלסטינית? –

1. עפ"י גישת החבילה, השותף העיקרי של ישראל הוא אש"ף – גוף לא-ממשלתי המייצג את הפזורה הפלסטינית (בעיקרה פליטים) ותושבי הגדה והרצועה.
2. עפ"י גישת הפיצול והדילול, השותפה העיקרית של ישראל היא המדינה הפלסטינית – ישות הנבחרת על ידי תושבי הגדה והרצועה ומייצגת אותם.