שדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ

מושג זה מציג חלופה מדינית לפיה ישראל תסיר את האילוצים המדיניים מעל הרשות הפלסטינית. זאת כדי לשרת בינוי כתובת או שותף בצד הפלסטיני.

הגדרה

המושג שדרוג מעמדה המדיני של הרשות הפלסטינית מתייחס לתהליך מתואם עם הפלסטינים, עם צדדים שלישיים או חד-צדדי, המיועד להקנות סממנים של מדינה לרשות הפלסטינית (להלן הרש"פ) באמצעות:

  • הסרת האילוצים על הרש"פ בתחום יחסי החוץ כפי שנקבע בהסכם הביניים (9/95);
  • בינוי ההכרה, הכוחות והסמכויות שלה בזירה הבינלאומית ומול ישראל;
  • כל זאת מבלי שהרש"פ הופכת להיות "מדינה" עפ"י המשפט הבין-לאומי.

רקע

שדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ מהווה נדבך של מהלך רחב יותר של שדרוג מעמדה הריבוני של הרש"פ הכולל גם את בינוי הכוחות והסמכויות של היכולת השלטונית הפנימית של הרש"פ בתווך האזרחי והכלכלי.

לפי חוקי המשפט הבין לאומי (ר' אמנת מונטווידאו), אחד מארבעת התנאים לכינונה של מדינה הוא יכולתה לנהל קשרי חוץ עצמאיים. כיום, הדעה הרווחת היא שהביטוי ליכולת לנהל קשרי חוץ עצמאיים הוא חברות באו"ם (ר' התנאים להיווצרותה של מדינה ריבונית). בנוסף, מעמד של "מדינה" נושא עמו מספר זכויות וחובות מוקנות כגון הזכות לייצוג דיפלומטי ולחברות בארגונים בין-לאומיים.

הסכם הביניים1 והמערכת החוקתית הפלסטינית2 מכפיפים אם הרש"פ לאש"ף ומגבילים את כוחה וסמכויותיה של הרש"פ בכל הקשור ליחסי החוץ שלה. (ר' להרחבה המושג מעמד המדינה הפלסטינית). מצב זה התאים למבנה של תהליך אוסלו.

עיקרו של מהלך ישראלי לשדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ יכול לכלול את שחרור האילוצים שבהסכם הביניים המגבילים את סמכות הרש"פ בתחום יחסי החוץ. אולם, מהלך שכזה יכול וצריך להיות מלווה בשורה של צעדים נוספים שאינם בהכרח קשורים להסכם הביניים כגון:

  • הכרזה ישראלית על שחרור האילוצים המדיניים שבהסכם הביניים – הכרזה כזו יכולה להיות חד-צדדית או מתואמת ותאפשר לכאורה לרש"פ לנהל יחסי חוץ עצמאיים.

  • ניהול המשא ומתן המדיני עם הרש"פ – יהפוך את הרש"פ לשותפתה של ישראל לתהליך המדיני על חשבון אש"ף; אסטרטגיה כזו המבוססת על חיזוק הרש"פ ויצירת בידול בין הרש"פ לבין אש"ף, תאפשר התקדמות במתווה המדיני המבוסס על הסדרי ביניים הנוגעים לתושבי הגדה ורצועת עזה כמו מפת הדרכים.

  • קבלת הרש"פ לארגונים בינלאומיים3 – כגון ארגון הסחר העולמי (World Trade Organization) או ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization);

  • מינוי נציגויות של הרש"פ בחו"ל – עד כה, הנציגות הפלסטינית בחו"ל, ובכלל זה האו"ם, מונו ע"י אש"ף והיו חייבות בדיווח אליו. האמנה של שגרירים של הרש"פ המדווחים ישירות לממשלת הרש"פ ומינוי נציג של הרש"פ לאו"ם המדווח ישירות לשר החוץ, לראש הממשלה הפלסטיני וליו"ר הרש"פ, יחזק את מעמד הרש"פ ביחס לאש"ף;

  • דחיקת רגליהם של נציגי אש"ף בחו"ל - דחיקת אש"ף ונציגויותיו מחו"ל עשויה להשלים מהלך להאמנת נציגים של הרש"פ. זאת ניתן להשיג על-ידי לחץ של מדיניות שלישיות לסגור את נציגויות אש"ף בתחומן ולהזמין את הרש"פ לפתוח נציגות משלה תחתיה;

  • מערכה לרתימת הקהילה הבינ"ל לצמצום תפקידו המדיני של אש"ף – באפשרות ישראל לקדם את צמצום תפקידו המדיני של אש"ף בקהילה הבין-לאומית. כך למשל, על ישראל להבהיר עמדתה השוללת מגעים של גורמים בין-לאומיים כגון ארה"ב או אירופה, עם אש"ף בנושאים הקשורים לעתידם של שטחי הגדה המערבית או עזה;

  • כינון נציגויות בין-לאומיות ברש"פ (כגון, נציגות ארה"ב לרש"פ) – שכתב האמנתם מוגש ליו"ר הרש"פ ואשר בעתיד ישמשו כשגרירויות למפג"ז;

  • שדרוג התארים ל"נשיא" ו"שר חוץ" – עפ"י הסכמי הביניים, התארים של אבו-מאזן ומחמוד א-זהאר' הם יו"ר הרש"פ והשר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי בהתאמה.4 שדרוג תואריהם עשוי לסייע בהכשרת הקרקע להפיכת הרש"פ לישות מדינית;

  • קוד חיוג בינלאומי וסיומת אינטרנטית – פנייה למרכזיית התקשורת הבינלאומית בדרישה לקבוע קוד חיוג אזורי בין-לאומי לרש"פ כמדינה מן המניין. באופן דומה, ניתן לפעול גם ליצירת סיומת אינטרנטית של המדינה הפלסטינית.

ההיגיון המדיני
שדרוג מעמדה המדיני של הרש"פ נכון כאשר האינטרס הישראלי נתפש כקידום כינונה של מדינה פלסטינית ובאחת או יותר מהנסיבות הבאות:
  • צורך ישראלי להכשיר את הקרקע לקראת כינונה של מדינה פלסטינית לקראת הסדר קבע או לקראת השלב השני של מפת הדרכים (ר' הכרה ישראלית חד-צדדית במדינה פלסטינית).

  • כחלק ממהלך לדחיקתו של אש"ף מן הזירה הבינלאומית וכינוס הייצוג הפלסטיני אל תוך הרש"פ (ר' זהות השותף: אש"ף או הרשות הפלסטינית?).

  • ישראל מגיעה למסקנה כי ברצונה לאזן את הא-סימטריה המוסדית בינה ובין ואש"ף על ידי הפיכתה של הרש"פ לכדי מדינה ולשותפה של ישראל לתהליך המדיני (ר' דרכי פעולה להחלפת השותף הפלסטיני מאש"ף לרשות הפלסטינית).


1 בהסכם הביניים נקבע כי הרש"פ אינה רשאית לנהל יחסי חוץ עצמאיים. תחת זאת, יוכל אש"ף, בתנאים מסוימים, "לנהל משא ומתן ולחתום על הסכמים עם מדינות או עם ארגונים בין-לאומיים..." בשמה של הרש"פ (ר' הסכם הביניים סעיף 9 (5 –ב').) רק אש"ף הורשה לנהל את המגעים המדיניים עם ישראל. נקבע גם כי לרש"פ לא יהיו כוחות ואחריות בתחום יחסי החוץ, כולל הקמת שגרירויות או קונסוליות בחו"ל, או התרת הקמתן של אלה בשטחי הרש"פ (ר' "הסכם הביניים", סעיף IX "כוחות המועצה ואחריותה", (סעיף 5 - א')). גם לפי המערכת החוקתית הפלסטינית הרש"פ כפופה לאש"ף ואינה שחקן עצמאי בזירה הבינלאומית.

[2]

האילוצים המדיניים על הרש"פ במערכת החוקתית הפלסטינית מבטאים את עליונותו של אש"ף ביחס לרש"פ:אש"ף היה הנושא ונותן הפלסטיני הרשמי במו"מ עם ישראל, ובסמכותו (גם אם במגבלות מסוימות) לחתום על הסכמים עם מדינות וארגונים בינלאומיים, בשם הרש"פ, כפי שנקבע בהסכם הביניים (ר' סעיף 5);הרש"פ נתפסת כמייצג את הפלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה בלבד, בעוד שאש"ף נתפס כמייצג העם הפלסטיני כולו;

בחוק היסוד הפלסטני, ששימש כחוקה הזמנית של הרש"פ, נקבע כי אש"ף הוא הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני והקמת המדינה תהיה תחת הנהגתו;

[3]

כאמור, כיום, עפ"י הסכמי הביניים, נאסר על הרש"פ להיות חברה בארגונים בינלאומיים והיא מיוצגת ע"י אש"ף.

[4]

כאמור, בעת המו"מ על הסכמי אוסלו, ישראל התנגדה להקמת מדינה פלסטינית וכתוצאה מכך לכל סממן של מדינה המשויך לרש"פ. בכלל זה ישראל התנגדה לתארים כגון "נשיא הרש"פ", "שר החוץ" או "משרד החוץ", "ראש הממשלה" וכיו"ב. לכן נבחרו התארים "יו"ר" (ראיס), "שר לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי", "משרד לתכנון ושיתוף פעולה בינלאומי" בהתאמה. תפקיד "ראש הממשלה" נוצר על רקע המאמצים לצמצם את כוחו של ערפאת.