"רצון"

מושג זה דן במידת הנכונות של ישות מדינית להפוך לשותפה לתהליך מדיני.

הגדרה

המושג רצון מתייחס למידת הנכונות של ישות מדינית להיות שותפה לתהליך מדיני (ר' המושג שותפות).

רקע

בעשור האחרון שב ועלה הדיון בסוגית קיומו של שותף פלסטיני והתנאים בהם על ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים. הערכות ומידע פוליטיים ומדיניים עלולים שלא להספיק לצורך הכרעה בין אסטרטגיות של מו"מ ישיר (Across-the-Table Strategy) לבין אסטרטגיות חלופיות למו"מ ישיר (Off-the-Table Strategy). מכון ראות מציע מסגרת מושגית להבנה עשירה יותר של סוגיה זו.


מושא השותפות, מסגרת הזמן וזהות השותף

המושג רצון תלוי בהקשר, הנוצר משילוב בין שלוש סוגיות:

מושא השותפות – מה מטרת השותפות? ייתכן ולצד הפלסטיני יש את הרצון לשאת ולתת עם ישראל על הסכם קבע, אבל לא על הסכם ביניים בעוד שהרצון הישראלי יהיה הפוך.

מסגרת זמן – הרצון עשוי להיות מושפע ממסגרת הזמן של השותפות. לדוגמה, תהליך פוליטי, שיימשך יותר מקדנציה פוליטית אחת שונה באופן מהותי מתהליך פוליטי שיימוצה עוד לפני הבחירות הבאות.

זהות השותף – ישויות מדיניות נבדלות באינטרסים, במעמדן בין-לאומי ובציבור בוחריהן. במקרה הפלסטיני, אין דין שותפות עם אש"ף כדין שותפות עם הרשות הפלסטינית.

רכיבי הרצון

רצון של ישות מדינית נובע מן השיקולים הבאים:

חישוב אינטרסים – הקברניט מבצע חישובי עלות-תועלת לאומיים ואישיים בנושאי כלכלה, ביטחון, דיפלומטיה ופוליטיקה.

נכונות לקחת סיכונים – יצירת מציאות חדשה כרוכה בסיכון הנובע מוויתור בהווה לטובת אפשרות של רווח בעתיד. בהקשר זה אנו מזהים:

  • סיכונים מדיניים – נכונות לסכן אינטרסים לאומיים במסגרת השותפות;
  • סיכונים פוליטיים – נכונות לסכן את מעמדו הפוליטי של המנהיג.

אידיאולוגיה – רצונו של שותף מושפע מאידיאות הנובעות מדת, זהות לאומית או ערכים אחרים כגון שיוויון או שוק חופשי.

תפיסת הצד השני – נכונותה של ישות מדינית לקחת סיכון ולמצב את עצמה כשותף למהלך מדיני תלויה בתפיסתה את הרצון של הצד השני ואת היות הצד השני כתובת.