התנתקות בין עזה לגדה?

(ערן שישון, Ynet) הפיצול בין שני חלקי הרשות עומד בסתירה להסכמי אוסלו, ויש לו יתרונות וחסרונות. היכן כדאי לישראל לשחוק אותו, ואיפה מוטב דווקא לעודדו?

ערן שישון, Ynet, 18/9/05

מומחים למשפט בינלאומי מתקשים להגיע להסכמה ביחס להגדרות והמשמעויות המשפטיות של תכנית ההתנתקות. ואולם, רובם מסכימים שהתוכנית יוצרת בהכרח פיצול בין מעמדן המדיני-משפטי של רצועת עזה והגדה המערבית. פיצול זה עומד לכאורה בסתירה לאחד מעקרונות היסוד של תהליך אוסלו - הכרה בעזה ובגדה כיחידה טריטוריאלית אחת. לסוגייה זו השלכות מדיניות שלא ניתן להמעיט בערכן, ולפיכך עולה השאלה מה עדיף לישראל: פיצול או איחוד הגדה? התשובה היא כמובן מורכבת מאוד, שכן כל אפשרות נושאת בחובה יתרונות וחסרונות.

למה כן לפצל? ראשית, פיצול בין הרצועה לגדה יחדד את הסרת האחריות הישראלית מעל הראשונה מבין השתיים. גם אם ישראל לא תזכה ללגיטימציה בינלאומית לטענתה בדבר סוף אחריותה בעזה, הרי שביכולתה לפעול ליצור מציאות של ניתוק עזה מישראל. שנית, הפיצול יוכל לאפשר לישראל ולקהילה הבינלאומית לבחון את עזה כמודל של שלטון עצמי פלסטיני מבחינה פוליטית-כלכלית-חברתית. שלישית, מאחר שאיחוד עזה והגדה מהווה אינטרס פלסטיני מובהק, ישראל יכולה להשתמש באיום הפיצול כמנוף מדיני. רביעית, הפיצול יקשה על העברת ידע, מימון, הדרכה וחומרים הקשורים לטרור מעזה לגדה. ולבסוף, הפיצול מאפשר לכאורה לישראל להעביר את בעיית הפליטים לפתחה של הרשות הפלסטינית. אין זה מקרה שאבו-מאזן ביקש בחודש שעבר ממדינות ערב להעניק אזרחות לפלסטינים המתגוררים בשטחם - גם הוא מבין כי עם יציאת צה"ל מעזה, אין לרשות תירוץ למנוע שיבה של מאות אלפי פליטים לרצועה.

למה לא לפצל? ראשית, הפיצול יחליש את השליטה האפקטיבית של הרשות הפלסטינית בעזה. גורמי אופוזיציה, כגון החמאס, עלולים לצבור כוח בעזה ולקרוא תיגר על הרשות שמרכזה בגדה. שנית, הפיצול צפוי לחזק את החשש הפלסטיני והבינלאומי שמהלך ההתנתקות הוא מהלך של "עזה תחילה - עזה סוף", ולגרור, לפיכך, לחץ על ישראל לבצע פשרות מדיניות נוספות. שלישית, בפיצול יש משום שבירה של עקרון יסוד בהסכם הביניים. כבר כיום, רבים מהסעיפים של ההסכם, שהסדיר את היחסים בין הרשות לישראל, אינם מיושמים. למרות זאת, לשני הצדדים אין עניין להתנער מההסכם באופן מלא. המשמעויות המדיניות של פיצול או איחוד הגדה והרצועה כבדות משקל. על ישראל למצוא את האיזון העדין כדי לעודד את הפיצול באותם התחומים שבהם הוא יתרום לפיתוחה של עזה, ומנגד, לשחוק את הפיצול באותם התחומים בהם הוא עלול לפגוע בתהליך המדיני או במעמדה של עזה כיישות גיאוגרפית בת-קיימא. כך או כך, ישנם שלושה תחומים שיעצבו את מגמת איחוד או פיצול הגדה והרצועה: משטר הגבולות, מעטפת המכס והממשקים של עזה עם ישראל.

התחום החשוב ביותר שיקבע את מידת הבידול בין עזה לגדה הוא סוגיית משטר הגבולות: המעברים, תנועת אנשים וסחורות ונמלי הים והאוויר. עניין המעברים קשור לשליטה ב"מעטפת החיצונית" של הרצועה, ולפיכך, יש לו קשר מובהק לשאיפת ישראל לקבל הכרה בינלאומית להסרת אחריותה מעל עזה. לתחום זה מתקשר גם המעבר הבטוח, שמגלם את הקשר הפיזי בין עזה לגדה.

ישראל יכולה להשתמש במעבר הבטוח כקלף מדיני - הפעלתו תשחק את הפיצול בין עזה לגדה ואי-הפעלתו תחדד אותו. בתחום הכלכלי, סוגיית "מעטפת המכס" מהווה משתנה חשוב בסוגיית מעמד עזה והגדה. הפלסטינים משתמשים בעילה של נוכחות בקרי מכס ישראלים במעברי הגבול להצדקת טענתם שגם לאחר ההתנתקות, ישראל נותרת אחראית כלפי עזה. ואולם, בה בעת, הפלסטינים חוששים מביטול מעטפת המכס, שיביא לאובדן הכנסות ממכס והעמקת הפיצול בין עזה לגדה. לפיכך, גם מעטפת המכס יכולה לשמש ככלי מדיני בידי ישראל: ביטול המעטפת, בעזה בלבד, יחזק את מגמת הפיצול בין עזה והגדה; שימורה או ביטולה, הן בעזה והן בגדה, יתרום לאיחודן.

ישנה שורה ארוכה של ממשקים בין ישראל לעזה, שעל ישראל לבחון מחדש בראי פיצול עזה והגדה. הפלסטינים טוענים שהתלות העזתית בישראל, המתבטאת בהספקת מים, חשמל, אישורי עבודה ושירותים נוספים, היא עילה לשימור אחריותה של ישראל. ניתוק שיטתי ולאורך זמן של השירותים הללו, יתרמו ודאי למציאות מדינית של ניתוק האחריות הישראלית מעל עזה, ואולם הם גם יגבירו את הפיצול בין עזה לגדה. הפיצול בין רצועת עזה לגדה המערבית משנה מן היסוד את מערכת היחסים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. יש לתת את הדעת על כך, שבידול בין מעמדן המדיני-משפטי של שני חלקי הרשות צפוי להשפיע על מכלול ההסדרים האזרחיים, הכלכליים והמדיניים-ביטחוניים ביחס לעזה עצמה.

ערן שישון, אנליסט במכון "ראות" לתכנון מדיניות