כיבוש דה-לוקס

מושג זה עוסק במתח בין מעמדה המשפטי הרשמי של ישראל ככובשת בשטחי עזה והגדה לבין האחריות בה היא נושאת בפועל בכל הנוגע לאוכלוסיה בשטחים אלה.

הגדרה

המושג "כיבוש דה לוקס" מגדיר מצב שבו גורם הנחשב באופן רשמי לכובש בשטח מסוים אינו נושא באחריות המלאה הנובעת ממעמד זה, ובכלל זה האחריות למימון ולניהול אותו שטח בפועל.

בהקשר הישראלי-פלסטיני, עוסק המושג בפער שבין מעמדה המשפטי הרשמי של ישראל ככובשת בשטחי עזה והגדה לבין האחריות בה נושאת ישראל בפועל בכל הנוגע לאוכלוסיה בשטחים אלה.

רקע - הגדרות משפטיות

כיבוש וסוף כיבוש - ההגדרה המקובלת לכיבוש במשפט הבין-לאומי היא שליטה של כוח על שטח שאין לו זכות לריבונות עליו, בניגוד לרצון הריבון החוקי בשטח זה.1 כיבוש מסתיים כאשר אותו כוח חדל לשלוט באותו שטח.2

אחריות הכובש - האחריות הבסיסית המוטלת על כוח כובש היא שמירה על הסדר הציבורי וחיי האזרחים בשטח הכבוש. כמו כן נדרש הכובש לאזן בין צרכיו הביטחוניים לבין צרכי האוכלוסייה בשטח זה.3 על-פי הפרשנות המקובלת לדיני הכיבוש, כוח כובש נושא באחריות לאספקת שירותים בסיסיים לאוכלוסייה ולהתנהלות תקינה של מוסדות השלטון האזרחיים.

המשפט הבין-לאומי אינו מגדיר דרגות שונות של כיבוש, אלא מתייחס לסוגיה באופן בינארי - שטח כלשהו יכול להיות "כבוש" או "לא כבוש". על-פי רוב, סוף כיבוש מצריך אקט הצהרתי כלשהו המוכר על-פי המשפט הבין-לאומי (הסכם בין-לאומי, החלטת או"ם וכד').4

לעומת זאת, מידת האחריות בה נושא הכוח הכובש בפועל משתנה בהתאם למצב העניינים הצבאי, הכלכלי, האזרחי והמדיני, וההסכמים הבין-לאומיים החלים על השטח.

ניתן לתאר את אחריות הכובש כנעה על ציר, שבקצהו האחד אחריות מלאה על כל היבטי הממשל בשטח הכבוש ובקצהו האחר מצב שבו כל סמכויות השליטה והניהול של השטח מצויות בידי גורמים אחרים.

בשל ההבדל בין מושג הכיבוש שהוא בינארי, לבין מושג האחריות שמתאר רצף או מדרג, ייתכנו מצבים שבהם נוצר מתח בין הגדרת מעמדו המשפטי של שטח מסוים לבין הנשיאה באחריות למתרחש בו.

מכון ראות מציע את המושג "כיבוש דה-לוקס" לתיאור מצב שבו כוח מסוים נחשב על-פי עקרונות המשפט הבין לאומי לכובש של שטח כלשהו (כיבוש דה-יורה), אך בפועל אינו נושא באחריות כלכלית או מנהלית מלאה למתרחש בשטח זה (סוף אחריות דה-פקטו).

ההקשר הישראלי-פלסטיני

במשפט הבין לאומי אין מנגנון אחיד לקביעת קיומו או אי-קיומו של כיבוש. עם זאת, קיים קונצנזוס בין-לאומי לפיו ישראל נחשבת לכובשת בשטחי עזה והגדה המערבית.5 קונצנזוס זה בא לידי ביטוי בהחלטות מועצת הביטחון,6 בפסיקת בית המשפט העליון בישראל,7 ובפסיקת בית הדין הבין-לאומי בהאג בסוגיית גדר ההפרדה בגדה המערבית.8

ואולם, מעורבותם של גורמים בין לאומיים ופלסטיניים בעזה ובגדה מפחיתה, הלכה למעשה, את אחריותה של ישראל לאוכלוסייה בעזה ובגדה:

גורמים הנושאים באחריות מנהלית -

הרשות הפלסטינית - הרשות הפלסטינית שהוקמה במסגרת תהליך אוסלו נושאת בסמכויות חקיקה, ביצוע, שיפוט ושיטור ביחס לשטחים בהם נמצאת מרבית האוכלוסייה הפלסטינית בעזה ובגדה המערבית.

אונר"א - סוכנות הסעד והרווחה של האו"ם נושאת באחריות אספקת שירותים וסיוע לאוכלוסיה במחנות הפליטים הפלסטינים בעזה ובגדה. על-פי הערכת הבנק העולמי (10/04) אונר"א היא ספקית השירותים והחינוך השני בגודלה בעזה ובגדה המערבית אחרי הרש"פ.9

גורמים הנושאים באחריות למימון - לאחר החתימה על הצהרת העקרונות בין ישראל לאש"ף (9/93) הוקם מערך הסיוע הבין-לאומי לרש"פ, המורכב ממכלול של ארגונים והסדרים אשר:10

  • מממנים את מוסדות השלטון והוצאותיה השוטפות של הרש"פ ומפקחים על פעילותה.
  • מממנים, ומפקחים על ביצוע פרויקטים לבינוי תשתיות פיזיות, חברתיות וכלכליות ברשות הפלסטינית.
  • מעבירים סיוע הומניטרי למטרת רווחה וסעד של האוכלוסייה הפלסטינית.


1 Eyal Benvenisti, The International Law of Occupation, Princeton: Princeton University Press 1993, p. 4.

2 סעיף 5 באמנת ז'נבה הרביעית (1949) הוא המקור המשפטי המרכזי להגדרת המושג סוף כיבוש.

3 סעיף 43 בתקנות האג (1907)

4 ר' תשובות ושאלות בנושא הכיבוש בעיראק באתר ארגון Human Rights Watch: ? Belligerent occupation ends when control by the occupying power is no longer exercised. This usually occurs when there is a political settlement of the armed conflict, and the occupying power withdraws and an existing or new government assumes authority. לחצו כאן לאתר הארגון.

5 יש לציין כי באופן עקרוני, ממשלת ישראל טענה לאורך השנים כי אמנת ז'נבה הרביעית חלה על שטחי עזה והגדה והמערבית, משום שאף חברה באמנה לא נחשבה לריבון החוקי בשטחים אלה לפני 67', כנדרש ע"פ סעיף 2 לאמנה. ר' Meir Shamgar, "The Observance of International Law in the Administered Territories," 1 Is. Yearbook of Human Rights 262 (1971), pp. 262-266.

6 החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 (11/67), 338 (10/73) ו-446 (3/79) נסמכות על ההכרה בעזה ובגדה המערבית כשטחים שנכבשו על-ידי ישראל.

7 בית המשפט העליון מכיר בתחולת דיני הכיבוש של המשפט הבין-לאומי המנהגי על שטחי הגדה המערבית ועזה. ר' בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פסק דין מיום 30/6/04; וכן בג"ץ 69/81, אבו עיטה נ' מפקד אזור יהודה והשומרון, פ"ד לז(2) 197.

8 Advisory Opinion, Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory, July 9 2004, pp. 73-78. לחצו כאן לנוסח ההחלטה.

9 לחצו כאן לדו"ח הבנק העולמי (10/04)

10 הגופים העיקריים המעורבים בסיוע הם:

  • תיאום ופיקוח - נציגי הקוורטט, פורום המדינות התורמות (AHLC), מערך תיאום הסיוע המקומי (LACC), הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית.
  • המדינות המסייעות - האיחוד האירופי, ארה"ב, נורווגיה, בריטניה, יפן וקנדה.
  • ארגונים בין לאומיים מסייעים - הבנק העולמי, קרן המטבע הבין-לאומית, הצלב האדום, ארגוני האו"ם (UNRWA, UNDP, UNESCO ועוד).