הסכם הקבע

מושג זה מתייחס להסכם בין ישראל לפלסטינים אשר מביא לסוף הסכסוך וסופיות התביעות בין שני הצדדים, ומסדיר את יחסי ישראל והמדינה הפלסטינית במצב הקבע.

הגדרה

המושג הסכם קבע מתייחס להסכם בין ישראל לפלסטינים אשר מסדיר, לכל הפחות, את הדברים הבאים: מתכונת לסופיות התביעות הנובעות מן הסכסוך ההיסטורי (כגון גבולות קבע, התנחלויות, סוגיית ירושלים, פתרון בעיית הפליטים, הסדרי ביטחון); הגעה לסופיות סכסוך; סיום מצב הכיבוש בשטחי יהודה, שומרון (הגדה המערבית) וחבל עזה כהגדרתו במשפט הבינלאומי; הקמת מדינה פלסטינית; כינון יחסי מדינה למדינה בין ישראל והמדינה הפלסטינית (אשר יכולים לנוע בין שלום למלחמה) – במידה וטרם התרחשו לפני כן.

רקע

אזכור ראשון למושג הסכם קבע נכלל בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 (12/48) הקוראת ליישוב סופי של כל הסוגיות התלויות ועומדות.1 הצורך בהגעה להסכם קבע עוגן מחדש בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם 242 ו- 338 (10/67 ו- 11/73 בהתאמה).

במסגרת לשלום במזרח התיכון נקבעה המתכונת הדו-שלבית להגעה להסכם קבע (ר' הסכמי קמפ-דיוויד 1978). עפ"י מתכונת זו, בשלב הראשון יכונן ממשל עצמי פלסטיני למשך תקופת ביניים של כ- 5 שנים. לא יאוחר מהשנה ה- 3 לתקופת הביניים יחל משא ומתן על הסכם קבע.2מתכונת זו נשמרה ואומצה ע"י ישראל ואש"פ בהצהרת העקרונות (9/93) (אוסלו א')3 והפכה להיות המסגרת המוסכמת של תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים הידועה כתהליך אוסלו.4 עד שיחות טאבה ב- 1/01 נוהל המו"מ עפ"י המסגרת של תהליך אוסלו הנ"ל.

המו"מ על הסכם הקבע החל ב- 5/96 תחת ממשלת פרס והופסק מיד לאחר מכן.5 אפיזודה נוספת של מו"מ על הסכם קבע התקיימה בין 11/99 ל- 1/01 בתקופת ממשלת ברק כאשר מזכר שארם אל-שיח' (9/99) קבע כי הסכם הקבע יכלול שני מרכיבים6:

הגעה להסכם מסגרת על הסכם הקבע (FAPS – Framework Agreement on Permanent Status) תוך חמישה חודשים;

הגעה להסכם מלא על הסכם הקבע (CAPS – Comprehensive Agreement on Permanent Status) תוך שנה;

שיאו של מאמץ זה הייתה פסגת קמפ-דיוויד 2000, מתווה קלינטון ושיחות טאבה. ארבעת המודלים הידועים ביותר להסכם קבע עפ"י מתכונת תהליך אוסלו, קרי, הסכם קבע המוביל לכינונה של מדינה פלסטינית, הם מסמך ביילין - אבו מאזן (10/95), טיוטת הסכם הקבע של ישראל בטאבה (1/01)7, מסמך ה- ICG להסכם קבע ישראלי-פלסטיני (7/02)8, ויוזמת ז'נבה (10/03). מפת הדרכים (4/03), אשר אומצה ע"י ישראל והפלסטינים, מציגה מתכונת הפוכה מתהליך אוסלו להגעה להסכם הקבע. עפ"י מתכונת זו, מדינה פלסטינית בגבולות זמניים תוקם במצב ביניים, קרי בשלב השני של מפת הדרכים.9 השלב השלישי של מפת הדרכים דן בחתימה ויישום של הסכם קבע על מנת להביא לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לאחריו יכונן מצב הקבע.



1 ר' סעיף 5 להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, 11 לדצמבר, 1948.
2 ר' דברי הקדמה להסכם.
3 ר' סעיף I – יעד המו"מ.
4 אבני דרך עיקריות בתהליך כוללות את הצהרת העקרונות (9/93) (אוסלו א'), הסכם עזה ויריחו (5/94), הסכם הביניים (9/95) (אוסלו ב'), מזכר נהר וואי (10/98), מזכר שארם אל-שייח' (9/99), פסגת קמפ דיוויד 2000 (7/00), מתווה קלינטון (12/00), ושיחות טאבה (1/01).
5 הסכם הביניים קבע את תאריך היעד לתחילת המו"מ על הסכם הקבע ל- 4/5/1996. מו"מ זה אכן התחיל באופן רשמי במועד שנקבע, אך נקטע בשל הבחירות שהתקיימו במאי 1996.
6 ר' שר גלעד, במרחק נגיעה, תל-אביב: משכל, 2001, עמ' 56.
7 ר' שם, עמ' 419-444.